שלום וברכה,

בי"א באייר תשס"ד , 2.5.04 פקד אותי אסון נורא, נורא מכל, אשתי היקרה טלי וארבעת בנותיי: הילה, הדר, רוני ומירב הי"ד נרצחו ע"י מרצחים בני עוולה בנוסען בדרך, ממושב קטיף בגוש קטיף לעבר אשקלון לצורך חיזוק ההתיישבות בגוש קטיף.

טלי הייתה בחודש התשיעי להריונה, והנסיעה נועדה גם עבור בדיקת אולטרסאונד שהיה עליה לעבור. עלייתן בסערה השמימה של טלי והבנות הכתה בתדהמה וזעזעה כל לב יהודי בארץ בעולם.

"וכל בית ישראל יבכו את השריפה אשר שרף ה"  "ואני, נותרתי לבדי".    

אין מילים שיכולות לתאר ולהביע את גודל האבידה ואת מערבולת התחושות, הרגשות והמאבקים בהתמודדות היומיומית שעברתי מאז. חשתי כעץ איתן ופורח שלפתע נגדע ונותר רק הגזע. מה יהיה עתידו של הגזע הזה? האם ישרוד האם יתייבש?
עוד במהלך ה"שבעה" במערבולת הכאב והשכול גמלה בי החלטה שלמרות הקושי אני חייב להמשיך. אך כיצד? השקתי את עצמי בהרבה מים – של אמונה ותקווה וביחד עם האחווה והחום המדהימים שעטפו אותי קבלתי הרבה כוח להביט קדימה בתקווה לצמיחה מחודשת, בתקווה לחיים חדשים.
במעשיהם ניסו בני העוולה לשבור אותי כפרט ואותנו כעם. ניסו לשבור הן את הגוף והן את הרוח. את יקירותינו לקחו ואת ליבנו שברו אך את רוחן ופועלן בעולם לא הצליחו לקחת.  בבחירה בחיים ובהמשכיות נמצאת התשובה – אנחנו פה.

הרוח לא נשברה למרות הכאב העז והאובדן הגדול.  

עמותת "טלי ביד רמ"ה" הוקמה לזכרן של יקירותי מתוך אותה אמת. מתוך רוח איתנה הפועמת בקרבינו – "במקום שבו נגדעו חיים- נוסיף חיים".

העמותה לקחה על עצמה לקדם פרויקט המבטא את המשכיות החיים, לסייע בהבאת ילדים לעולם ולהגדלת העם היהודי. העמותה פועלת מאז 2004  וברוך ה" זכינו לסייע למספר גדול של משפחות. חלקן בשרו לנו על הריונות וילדים שנולדו. אי אפשר לתאר במילים את השמחה הגדולה שאנו חשים עם כל נשמה חדשה המופיעה בעולם, עם כל זוג שנפקד וזוכה שביתו יתמלא בקול תינוקות.

עיזרו לנו להמשיך ולחזק את עם ישראל את הרוח היהודית הפועמת בקרבינו, ולהוסיף חיים ושמחה בכל בתי ישראל.