פרשת בא – צרת ד' וגאולתו

בס"ד

הקב"ה שומר ומשגיח על עמו ישראל מפני הצרות. אולם כשבגזרתו צרות באות על עמו הוא שוכן עמם בתוך הצרה, ולא זונח אותם לבדם: לא רק ש"בכל צרתם לא צר" – מרחוק – אלא גם "עמו אנכי בצרה", עמו ממש. בשעבוד מצרים ובכל השעבודים של העם היה הקב"ה עמם, וגם בגאולה הוא נגאל יחד עמם: "תניא, רבי שמעון בן יוחי אומר: בוא וראה כמה חביבין ישראל לפני הקדוש ברוך הוא. שבכל מקום שגלו – שכינה עמהן. גלו למצרים – שכינה עמהן…  גלו לבבל – שכינה עמהן… ואף כשהן עתידין ליגאל שכינה עמהן, שנאמר: 'ושב ה' אלהיך את שבותך' (דברים ל, ג) – ו'השיב' לא נאמר אלא 'ושב', מלמד שהקדוש ברוך הוא שב עמהן מבין הגליות" (מגילה כט, א). כך הוא גם לגבי הכלל וכך ממש הוא לגבי הפרט, ועל כך אמר דוד: "גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירא רע", ומדוע? – "כי אתה עמדי"! האמונה בכך שד' נמצא עם האדם בכל מצב, ומשגיח ומנהל אותו עד לגאולתו הפרטית, נופחת בו כוח לעשות, להתקדם ולזרז את גאולתו, שהיא גם גאולת הבורא והבריאה. יהי רצון שנזכה למבט כזה על חיינו כולם – על רגעי השמחה ועל רגעי הצער, וכך נזכה לעבוד את אלוהינו בשמחה תמיד, אמן!

השארת תגובה

חייבים להתחבר כדי להגיב.