בהתבוננות לא מעמיקה בפסוקי התנ"ך, כמו בפרשתנו, ניתן להתרשם כאילו יש יותר עונשים, אזהרות, איומים וקללות. אך, כפי שמעידה התורה על בלעם, שבא מתחילה לקלל את ישראל ולהילחם בו לוחמה רוחנית: "וירא בלעם כי טוב בעיני ד' לברך את ישראל" (במדבר כד, א). הקב"ה יצר את האדם והוא "טוב לכל ורחמיו על כל מעשיו" (תהילים קמה, ט). בישראל בחר הקב"ה כעמו בחירו, ואף קרא להם בניו, ומזה נובעת האהבה היתרה שלו. וכך הוא גם בהעמקה בפסוקי פרשתנו, כמאמר חכמים: "שלא יאמרו הבריות: כשבא משה לברכנו – מעט ברכנו, וכשבא לקללנו – הרבה קללנו. כיצד? הקללות שבתורת כהנים שלשים פסוקים חסר אחד והברכות י"א! אמר רבי שמואל: מי שמביט בהן מוצא הברכות יתרות על הקללות! כיצד? ברכות פתח באל"ף -"אם בחקתי תלכו" וסיים בתי"ו – "ואולך אתכם קוממיות", שהברכות באות עליהם מאל"ף ועד תי"ו. והקללות פתח בוא"ו – "ואם לא תשמעו וסיים בה"א – "ביד משה", בין וא"ו וה"א אין כלום" (תנחומא ראה ד).
ואולם תנאי אחד התנה הקב"ה עם ישראל, והוא עשיית רצונו: "אם בחוקותי תלכו ואת מצוותי תשמורו ועשיתם אותם" (ויקרא כו, ג). כאשר האדם עושה את רצון ד' ומתחבר בכך למקור הברכות כולן, הוא זוכה להיות מושפע בעצמו מהברכה האלוקית. אולם כאשר האדם מתנתק מד' הוא נעקר ממקור הברכה והוא נחשף, חלילה, להיפך ממנה. אמנם "בין כך ובין כך קרוים בנים" (קידושין לו, א) – גם כשהם חוטאים לפני המקום – והקב"ה חס ומרחם על בניו. "אמר להם הקדוש ברוך הוא: אם תעשו רצוני, אף על פי שכתבתי לכם ברכות מועטות אני מרבה אותן לכם ולא אביא עליכם הקללות… כך ישראל כתב להם הקדוש ברוך הוא: 'אם בחקותי תלכו' – אני מביא עליכם הברכות הללו, ואם לאו – אני מביא עליכם הקללות… וכשחטאו ישראל בימי ירמיהו, אמר הקדוש ברוך הוא: התניתי עמהם להביא עליהם קללות – אני יודע שאין בהם כח לעמוד בהם אלא פשרה אני עושה עמהם…".
יהי רצון שנזכה לעשות רצונו בלבב שלם, וד' ישפיע עלינו שפע של טוב וברכה בכל חיינו, אמן!
