מאז היות ישראל, מאז עלה על במת ההיסטוריה כעם, אויביו מנסים להכחידו ולהשמידו: "על עמך יערימו סוד… אמרו לכו ונכחידם מגוי, ולא יזכֵר שם ישראל עוד" ( תהילים פג, ה). בצורות שונות ומגוונות התבטאה שנאתם של אויבי ישראל, הן במישור הפרטי כלפי יחידי העם והן כלפי האומה ככלל. הגליות, פוגרומים, נזקי גוף ונפש, ביזה ומלחמות וכו' – הן חלק מהשיטות שהגויים השתמשו ומשתמשים בהן כדי לחסל את עם ישראל.
המלחמות הללו התנהלו נגד העם הן בהיותו ריבון על אדמתו, וביתר שאת, בהיותו גולה מחוץ לארצו. הלוחמה הייתה בחלקה באמצעים פיזיים, ובחלקה באמצעים רוחניים, נפשיים ופסיכולוגיים. חלק מהמלחמה הייתה הנמכת המורל והמוטיבציה היהודית. כך או כך, ישראל שרדו, ואף התרוממו ומתרוממים בתהליך הגאולה, כיוון ש"לא ינום ולא ישן שומר ישראל" (תהילים קכא, ד). וכמשל של רבותינו (פסיקתא רבתי ט): "אמר דוד כבש בין שבעים זאבים מה יכול לעשות? ישראל בין שבעים אומות חזקים מה הם יכולים לעשות, אילולי אתה עומד להם בכל שעה ושעה! זהו שכתוב (תהילים לה, י): 'מציל עני מחזק ממנו' – אלו ישראל".
בלק מלך מואב, ניסה את הלוחמה הרוחנית. הוא שכר את בלעם בן בעור שיקלל את ישראל. נביא זה של הגויים מנסה לקלל ולא מצליח, עד שהודה בעל כורחו: "וירא בלעם כי טוב בעיני ד' לברך את ישראל" (במדבר כד, כא). וכשם ששמר ד' את ישראל במלחמת עמלק הפיזית, שהייתה סמוך לצאתם ממצריים, כך שמר עליהם במלחמה רוחנית זו אחר 40 שנה, ערב כניסתם לארץ.
המתכונת של הלוחמה הפיזית, ניסיון ההשמדה החומרית, באה לידי ביטוי ב"פורים", ועל נס ההצלה תיקנו לנו חכמים חג זה. בחג זה עלינו להודות כל שנה ושנה על הצלתנו הפיזית שבכל דור ודור בעזרת ד'. על הצלתנו הרוחנית, בכל דור ודור, אחר שניסיונות השמדתנו הרוחנית ביד אויבנו לא צלח, תיקנו לנו חכמים לחוג את "חג החנוכה".
בסוף הגלות האיומה, לפני כ- 70 שנה, שונאי ישראל לחמו בגופנו וגם ברוחנו. משם – נפתח תהליך הגאולה שאנו חיים בו, בחינת: "ןעת צרה היא ליעקב וממנה יוושע" (ירמיהו ל, ז). לעת הזאת, חובתנו לעסוק בהתרבותו של עמנו, שאיבד כוחות רוחניים ופיזיים רבים מאד. לעסוק בהתרחבות ובהתרבות הרוחנית והחומרית של עמנו. ובכך יהיה ניצחוננו ותהיה גאולתנו.
יהי רצון שד' ייתן לנו כוחות גדולים לבנות ולהבנות בארצנו, במישור הפרטי ובמישור הלאומי, מתוך שמחה ובריאות תמיד, לקראת גאולתנו השלמה, אמן!