המפקדים של בני ישראל הפותחים את ספרנו ופרשתנו, באים לאחר ציווי מפורט עליו ועל דרך ביצועו של הקב"ה למשה, ועורכים אותו ראשי המטות, הנשיאים. מטרתו של מפקד לכאורה הוא להגיע למספר הכולל, ובמקרה דנן, הסך הכולל של חיילי ישראל. למפקד יש מטרה מסוימת, וממנה נגזרים פרטי הציווי, כגון, לספור את הגברים מבן עשרים שנה ומעלה, המסוגלים לערוך מלחמה (רשב"ם במדבר א, ב). ואולם יתכן גם שמפקד זה יש לו מטרה כללית יותר, ו"מתוך חיבתם לפניו מונה אותם" (רש"י במדבר א, א). לא מטרה מיוחדת וספציפית אלא ביטוי לחביבות, כילד הסופר את מעות חסכונותיו השכם והערב.
ואולם, למפקד פן נוסף. הוא סופר את הנפקדים אחד לאחד. כל אחד ואחד הוא מיוחד. לכל איש יש שם, ולכל אחד זכות שווה להימנות עם הכלל. יתר על כך, כל אחד – קטן כגדול – הוא אחד בלבד במפקד הכללי. לא יותר ולא פחות מהאחר. הכל שווים בפני הפוקד העליון, ברוך הוא. הכל נבראו בצלם, ולכל איש הזכות של החיים וההתחשבות בהם. הדבר בא לידי ביטוי בהלכות פיקוח נפש. כל התורה נדחית מפני פיקוח נפש של היחיד – יהיה זה גדול בערכו או קטן ביותר. היסוד המשותף לכולם הוא החיים בצלם אלוקים.
אכן, יש לציין – בניגוד לתפיסות האינדיבידואליות בהן לפרט יש זכויות, ורק זכויות, גם על חשבון הכלל – יש לזכור שחשיבות הפרט במפקד היא בהיותו חלק מהכלל, מהמטרה הסופית המשותפת לכולם, בחיבור לסך הכולל. כאשר הפרט וצרכיו עומדים בניגוד לשאיפת הכלל וטובתו – הוא בטל ולא חשוב. הנוסחה היא, כבלימוד התורה: "פרט הצריך לכלל, וכלל הצריך לפרט". וכאשר הפרטים בישראל חיים במגמה של הכלל – היא תורת חיינו, אז מתקדש שמו יתב' ברבים: "כתר יתנו לך ד'… יחד כולם קדושה לך ישלשו… קדוש קדוש קדוש ד' צבאות מלא כל הארץ כבודו" (קדושה של מוסף).
יהי רצון שנזכה לחיות את חיינו הפרטיים מתוך תחושת השליחות של עם ישראל, ונכוונן לאופיו המיוחד בדבקות בד'. "ואתם הדבקים בד' אלוקיכם חיים כולכם היום". וד' ישפיע עלינו טובה וברכה, בריאות ושמחה תמיד גם בחיינו הפרטיים וגם בחיינו הציבוריים, אמן!
