פרשת האזינו מיכל קוברסקי – לנגר הלימוד לע"נ בעלה דרור אליהו בן יוסף לייב

בס"ד

מוצאי יום כיפור-שמח!

ואנחנו הולכים מחיל אל חיל.

ולפנינו עוד פרשה אחת לפני אחרונה……

ומה יש לנו בפרשה הזו? מבחינה מספרית- בפרשה הזו 52 פסוקים. זהו מספר הפרשות שעברנו עד עכשיו- 52 !

פסוק בפרשה כנגד כל פרשה שקדמה לה וזה ממש לא מקרי. (כמו שום דבר בעולם! מקרה = רק מה'….) כי הפרשה הזו למעשה מקפלת בתוכה את התורה כולה בתמציתיות רבה, ככה זה לפני שנפרדים…. כזו היא שירת האזינו שנקרא השבת. בפרשה הקודמת (נדמה שזה היה מזמן כשיום כיפור היה באמצע-אבל בדיוק עבר שבוע…)

פרשת וילך ראינו שתי מצוות (חוץ מהחזק ואמץ….) מצות הקהל ומצות כתיבת ספר תורה "ועתה כתבו לכם את השירה הזאת"

ובשירה הזאת עוסקת שירת האזינו… בשירה הזו מבחינה היסטורית יש עבר, הווה ועתיד. השירה מלמדת אותנו איך לומדים היסטוריה "שאל אביך ויגדך, זקניך ויאמרו לך" כך מדור לדור. תלמד מאביך במצב הטוב ואם אביך אינו יודע ללמד אותך, הוא יפנה אותך למלומדים ולזקני צפת…. אבל ברקע צריכה להיות כל הזמן הידיעה "זכור ימות עולם בינו שנות דור ודור" ההיסטוריה לא מתחילה עכשיו יש עבר יש השגחה ויש אדון לבריאה "יצב גבולות עמים למספר בני ישראל" כל מה שעושה ה' בעולם הוא בהקשר לבני ישראל.  ממשיך משה ואומר "לו חכמו ישכילו זאת יבינו לאחריתם…..הלוא הוא כמוס עמדי חתום באוצרותיי" כדי להבין את התופעה של עם ישראל חייבים להשכיל ולהחכים. עם ישראל הוא תופעה חד פעמית. אין שום הסבר רציונאלי לעם ישראל. עם נרמס – שמצליח לשרוד ועוד חוזר לארצו ומשקם את הריסותיה בהיקף שלא קרה באף מדינה בעולם!! את הפלא הזה מנתח משה בשירת האזינו. "האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי" כך מתחילה הפרשה ב"אדמה ושמים…." מה יש בארץ ובשמים שבוחר בהם משה שיהיו המאזינים? הם מסמלים משהו. השמים והארץ קיימים לעולם. כך גם ישראל יתקיימו לעולם אם יקיימו את דברי השירה – התורה.

ממשיך משה ומתאר את דרכי הנהגת ה' בעולם "יערוף כמטר לקחי תיזל כטל אמרתי כשעירים עלי דשא כרביבים עלי עשב" זה לא שיעור בג"ג… אלא תיאור הדרך בה ניתנת התורה. דברי התורה הם כמו הטל והמטר שנותנים חיים לעולם. לעיתים בכמות גדולה כגשם ויש שצריכים ללמוד לאט לאט כמו הטל שכל לילה מרווה את הצמחים בכמויות קטנות אבל משמעותיות. לכל אחד בקצב ובכמות שמתאימה לו. כי כך היא דרכו של הקב"ה בהתנהלות עם עם ישראל והקב"ה מכונה בשירה: "הצור תמים פעלו". צור זה סמל של חוזק הקב"ה הוא בעל יציבות בלתי משתנה. צור הוא גם במשמעות של ציור ויצירה. הקב"ה יצר את העולם וממשיך לעצבו בדרך של "תמים פעלו" ביושר ותמימות. לאחר שהקב"ה יצר את עולמו וממשיך לקיימו בשביל עם ישראל שבשבילו נברא העולם ממשיך משה ומתאר היכן החל החיבור בין ה' ובין עם ישראל. "ימצאהו בארץ מדבר ובתוהו ילל ישימון". שם בארץ הבראשיתית שם התחיל עם ישראל את המציאות שלו כעם. הקב"ה הנהיג אותנו במדבר תוך שמירה מיוחדת . שמירה שיש דימוי קסום לה בשירה שלנו "כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף יפרוש כנפיו יקחהו ישאהו על אברתו"

איזה דימוי נפלא לשמירה של ה' על עם ישראל במדבר. אנחנו בניו של ה'-הגוזלים הנשר הוא העוף המגביה עוף הכי גבוה. הוא לא מפחד מאף חיה כי אף אחד לא יכול להגיע אליו. הכול מתוך התרוממות מעלה מעלה….. כך ההנהגה של עם ישראל בניתוק מכל העמים כדי שנוכל לעלות מעלה מעלה. אבל לא הכל כל כך ורוד… "וישמן ישורון ויבעט ויטוש אלוה עשהו וינבל צור ישועתו". ישורון זה כינוי לעם ישראל. זה האידיאל שלנו – להיות ישרים!

לעם ישראל היה שפע חומרי עצום ועם השפע הזה העם לא ידע כיצד להתמודד והוא התחיל לבעוט להיות כפוי טובה. עם ישראל החל לנטוש את ה', את הקב"ה שיצר אותנו שנתן לנו את כל השפע שבזכותו עמדנו על הרגליים כעם שאנחנו חייבים לו כל כך הרבה אבל עם ישראל לא עמד במבחן השפע. עם ישראל עצם את עיניו ולא הכיר במציאות ה' שהחיה אותו כל הזמנים. "תשמרו על עצמכם…." הדהדה ברקע הקריאה של ה' לעם ישראל אבל עם ישראל לא שמר והתוצאה לא איחרה לבוא – העמים פגעו בעם ישראל "כי גוי אובד עצות המה". במקום לשאול את החכמים הם התבססו על עצות אחיתופל – על עצות שמכשילות אותם. במקום להקשיב לזקנים שהיו מראים להם את הדרך הנכונה כמו שמתאים לעם שמכונה ישורון. "לו חכמו ישכילו זאת – יבינו לאחריתם" ובלשון ימינו – מודעות…. הקשבה לאמת. "ראו עתה כי אני, אני הוא ואין אלוקים עמדי אני אמית ואחיה מחצתי ואני ארפא". כתוכנן של התפילות שכל כך הרבה התפללנו בחגים האחרונים בכלל והיום יו"כ בפרט. הקב"ה הוא המקור של ההוויה והחיים שלנו, זו הדרך להבין את ההיסטוריה. הרבה מעבר לפוליטיקה הבינלאומית והפנימית – שבה עם ישראל מוכיח כל פעם מחדש שאנחנו עם חריג…. כללי מדעי המדינה ויחסים בינלאומיים לא בדיוק קיימים לגבינו…

סיומה של השירה – שירת האזינו הוא כמובן באווירה אופטימית של חזון עם ישראל "הרנינו גויים עמו כי דם עבדיו ייקום ונקם ישיב לצריו וכיפר אדמתו עמו" כל העמים ישבחו את עם ישראל על כך שהוא שב להיות מה שהוא צריך להיות-ישורון הגויים ירננו לנו וימחאו כף כשהקב"ה ינקום בהם כי גם העמים מבינים שסתם עמים – יש מספיק בעולם. לנו תפקיד להיות אור לגויים ובידינו המתג…. האם נדליק אותו או חלילה נכבה אותו….

ואומר לנו משה כאבא וכמורה לחיים טוב ומסור שימו לבבכם לכל הדברים אשר אנוכי מעיד בכם היום… לשמור לעשות את כל דברי התורה הזאת כי לא דבר ריק הוא מכם". אם נרגיש ריקנות אומר משה – זה "מכם" מאתנו…. שוב עניין האחריות שלנו על מעשינו והשמחה שבידינו הדבר כמה לימוד יש מההיסטוריה לגבי המשמעות שלנו כעם. כמה משמעות יש להעברה של היסודות של עם ישראל מדור לדור? כמה גישה חינוכית יש בה בתורה הנדמית כמטר וכטל וכמה אהבה יש לקב"ה אלינו – לגוזלים שלו .

הלוואי ונהיה חכמים מספיק כדי שלא נשמין…. ולא נבעט…

ושנצליח לכתוב את דברי השירה הזו כמו שנצטווינו – לא על דף

אלא על לוח ליבנו.

"בלבבי משכן אבנה"

שתהיה שבת שמחה ומאושרת

רוויה בהאזנה ובשירה!!

מיכל

התגובות סגורות