לימדונו רבותינו בדרשת הפסוק "ותגזור אומר ויקם לך" (איוב כב, כח) שהצדיקים גוזרים והקב"ה מקיים את דבריהם (משנת רבי אליעזר פרשה טז ד"ה ואלו, ועוד). כוחם של הצדיקים גדול בעיני ד', בשל העובדה שהם מסורים לעבודתו ומוסרים את כל חייהם למען שמו ולמען טובת עמו. חייהם אינם חיים פרטיים אלא חיי עבדות לד' ורצונו.
עבדי ד' באמת – כמשה אותו מכנה הקב"ה "עבדי משה" (במדבר יב, ז), וכיהושע שעליו תואר הכבוד "עבד ד'" (יהושע כד, כט) – הם ושכמותם הם הצדיקים עליהם נאמר שהם גוזרים והקב"ה מקיים. בכל דור ודור הקב"ה שותל צדיקים כאלו, שבמעלתם היתרה על שאר הבריות, מסוגלים להפוך סדרי בראשית, ובכוח תפילתם להפוך כביכול את גזרת ד' לטובה ולברכה. וכדברי רבותינו במדרש: "מושל באדם צדיק מושל יראת אלהים" (שמואל ב כג) – הצדיקים מושלים כביכול במה שהקדוש ב"ה מושל. כיצד? כל מה שהקב"ה עושה הצדיקים עושין! כיצד? הקדוש ברוך הוא פוקד עקרות, ואלישע פקד את השונמית… הקדוש ברוך הוא מחיה מתים, ואלישע החיה את בנה של שונמית; הקדוש ברוך הוא קורע ימים, ואליהו ואלישע קרעו ימים… הקדוש ברוך הוא מרפא בלא רטיה, ואלישע ריפא את נעמן שלא ברטיה, הקדוש ברוך הוא ממתיק את המרים, ואלישע המתיק את המרים… הקדוש ברוך הוא עוצר גשמים, ואליהו עצר את הגשמים… הקדוש ברוך הוא מוריד את הגשמים, ושמואל הוריד את הגשמים… הקדוש ברוך הוא מוריד האש, ואליהו הוריד את האש…" (דברים רבה האזינו י, ג).
אולם יש לזכור כי כוחם של הצדיקים אינו עצמי שלהם, אלא נובע מכוחו ורצונו של הקב"ה. אמנם לצדיק ישנם כוחות אותם קבל במתנה מאת ד', אלא שאין הקב"ה כפוף כביכול אלא זהו הסדר שקבע כרצונו. אין כוח בעולם שיוכל להכריח את בורא העולם, ו"אין עוד מלבדו"!! (דברים ד, לה).
מתוך גישה זו יש לבא אל צדיקים ולבקש ברכה ובקשה שיתפללו בכוחם מלפני ד' – לזיווג הגון, לשלום בית, לילדים בריאים וכו' וכו'. הכוח באמת נמצא אצל הקב"ה והוא הנותן לצדיק את היכולת לעשות חיל. ועל כן יש להיזהר ולבדוק היטב שאכן פונים לצדיקים אמתיים שהקב"ה ורצונו הוא במרכז חייהם, והקב"ה שומע ונענה לתפילתם ונותן בידם כח לעשות חיל. ואף גם זאת, במקביל לכך שפונים אל הצדיק יש לתקן את דרכינו ולהתפלל בעצמנו על הרצוי ועל המצוי שמבקשים שד' ישנה לטובה ולברכה. וכדברי חכמינו: " ואם עשיתם תשובה לפני בלב שלם, אני אקבל אתכם ואדון אתכם לכף זכות ששערי שמים פתוחין, ואשמע תפלתכם – שאני 'משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים' עד שלא אחתום גזר דין ביום הכפורים. לכך נאמר: "דרשו ה' בהמצאו" -אמר שמואל בר נחמני, משל למה הדבר דומה? למלך שהיה דר במדינה והיו בני המדינה מכעיסין אותו. כעס המלך ויצא מתוכה כמו עשרה מילין ועמד לו. ראהו אדם, אמר לבני המדינה: דעו שהמלך עמכם בכעס, והוא מבקש לשלוח לגיונותיו על העיר להחריבה, צאו ופייסוהו ויחזור אצלכם עד שלא ירחיק מכם! פקח אחד היה שם, אמר להם: שוטים עד שהיה אצלכם לא בקשתם לפייסו, ועכשיו קודם שיתרחק צאו אצלו אולי יקבל אתכם! לכך כתוב "דרשו ה' בהמצאו" – אלו עשרת ימי תשובה שהוא שרוי ביניכם…" (תנחומא האזינו ד).
ויהי רצון מלפני ד' שנזכה לשוב אליו בתשובה שלמה, ויגזור עלינו ועל כל ישראל – על היחיד ועל הציבור – גזרות טובות ישועות ונחמות, בריאות ושמחה תמיד, אמן!
