בבוא ד' לפקוד את משה פעם נוספת על השליחות לגאול את ישראל, הוא מכתיר אותו בתואר מכובד מאד: "ראה נתתיך אלוהים לפרעה" – אתה השליח!, "ואהרון אחיך יהיה נביאך" – הדובר שלך לפני פרעה. 'אלוהים' כאן פירושו שליח ד', אך כידוע זהו עצמו אחד משמותיו. כאן משה מקבל את השם שילווה אותו במהלך כל ימי חייו. ואכן בסוף ימיו אחרי שבמשך כל חייו עשה את שליחותו, בבואו לברך את ישראל, הוא ייקרא בשם זה: "וזאת הברכה אשר ברך משה – איש האלוהים…". אדם שממלא את שליחות רבו כל חייו, והוא נאמן למשלחו בכל הדרך אשר ילך ומערומות החיים, ראוי הוא להיקרא בשם תואר של רבו.
אמרו חכמים: "מי הוא זה מלך הכבוד? – זה מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, שהוא חולק כבוד ליראיו, לכן כתוב 'הכבוד'". וממחיש המדרש בדוגמאות: "כיצד? מלך בשר ודם אין יושבין על כסאו, והקב"ה הושיב לשלמה על כסאו, שנאמר: 'וישב שלמה על כסא ה' למלך תחת דוד אביו ויצלח'; מלך בשר ודם אין רוכבין על סוסו, והקב"ה הרכיב אליהו על סוסו…; מלך בשר ודם אין משתמשין בשרביטו, והקב"ה מסר שרביטו למשה, שנאמר: 'ויקח משה את מטה האלהים בידו'; מלך בשר ודם אין לובשין עטרה שלו, והקב"ה עתיד להלביש עטרה שלו למלך המשיח…; מלך בשר ודם אין לובשין לבושו, וישראל לובשין לבושו של הקדוש ברוך הוא…; מלך בשר ודם אין נקראין בשמו: קיסר, אגוסטא…, והקב"ה קרא שמו למשה, שנאמר: 'ראה נתתיך אלהים לפרעה' – הוי, ה' צבאות מלך הכבוד שהוא חולק מכבודו ליראיו". (תנחומא וארא ח).
המדרש מנגיד בין הנהגת 'מלך בשר ודם' להנהגתו של 'הקב"ה'. הנהגת מלך בשר ודם היא של מעמדות וחיפוש כבוד מאחרים, מהנתינים. אולם 'מלך הכבוד' חולק כבוד ונותן כבוד אף לפחותים ממנו. ועל כך הוא ברוך ומבורך: "ברוך שחלק מכבודו ליראיו"; הוא 'מלך הכבוד'. יהי רצון שנזכה להיות מעבדי ד' אשר שמו נקרא עליהם, ונמלא את שליחותינו במצבים השונים בשמחה, ונזכה בשפע טובה וברכה מאתו, אמן!
