פרשת ואתחנן – במימוש החזון ננוחם / מיכל קוברסקי – לנגר הלימוד לע"נ בעלה דרור אליהו בן יוסף לייב.

בס"ד

ועוד שבוע חלף ביעף, שבוע של מעבר מימי האבל לימי השמחה והשבת – שבת ראשונה שאחרי ימי בין המיצרים. כמה יפה שהיא נקראת "שבת – נחמו" כן – לחזור לשמחה ולשגרה זו נחמה גדולה.

אחרי החורבן בני ישראל זקוקים לנחמה ולכן זו ההפטרה שנבחרה להיקרא בשבת שאחרי תשעה באב.

אך בטרם נגיע לנחמת השבת – נציין ביום שישי את ט"ו באב. כשם שתשעה באב הוא סמל של יום פורענות, כך  ט"ו באב הוא סמל ליום של שמחה. בהיסטוריה של עם ישראל , זהו יום ש"כלו בו מתי מדבר" כפי שאומר המדרש. כל אלה שנגזר עליהם שלא יכנסו לארץ בגלל חטא המרגלים – אחרון המתים מת ביום זה ומכאן ואילך לא מתו יותר .זו בדיוק התקופה של חומש דברים, אותו קוראים בשבתות אלה. .

דברים משמחים נוספים חלו ביום זה. מחלוקות בעם פסקו ביום זה, ומשום כך נאמר עליו: "לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב וכיום הכיפורים שבהן בנות ירושלים יוצאות בכלי לבן שאולים" ומסבירים שהיו לוקחות בגדים האחת מהשנייה כדי לבטל את עניין המעמדות וכולן תהיינה באותו סטטוס חברתי ומי שאין לה לא תתבייש. איזה חשיבה על כל פרט ברמה הגבוהה ביותר. יש נוהגים שהחל מהיום הזה מט"ו באב, מתחילים לברך ב"כתיבה וחתימה טובה". מכאן כבר מתחילים ימי הדין ולא רק מראש חודש אלול.(מעניין שהגימטריה של "חמשה עשר באב" זה כמו הגימטריה של "כתיבה וחתימה טובה"

שניהם=928 ! ) ומנחמת ט"ו באב, נעבור לשבת, שבת נחמו.

הפרשה השבת היא "ואתחנן" הפרשה פותחת בתחינתו של משה. אומרים המפרשים: "ואתחנן",

זהו מספר התפילות שמשה התפלל כדי שיזכה להיכנס לארץ. משה המנהיג שמקבל את מרות ה' – לא מוותר. למה הוא עושה את זה? לכאורה, הוא  יוצא נגד ה'. אבל דווקא משה שאף אחד לא יחשוד בו בליקוי באמונה שלו משמש סמל – לא להתייאש מהתפילה מצד אחד וגם – לקח לבני ישראל.

הקב"ה הוא רחמן, סלחן ונוהג עם עמ"י לפנים משורת הדין. אבל גם לזה יש גבולות, ובכך הוא למעשה בא לומר להם – אל תנצלו את טוב ליבו של ה' כי יש עקרונות שלא יאפשרו תמיד למחול ולסלוח לכם.

יש קוים אדומים בסליחה וברחמים וההוכחה – אני לא נכנס לארץ. מהטרגדיה האישית שלו הוא ממשיך ומתאר את עם ישראל – כעם מיוחד.

"ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים אשר ישמעון את כל החוקים האלה ואמרו –

רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה". מדהים לקרוא מה שאמר פילוסוף צרפתי על התורה והמצוות "התגלות זו בסיני העניקה לעולם לא רק את עשרת הדיברות הבסיס לכל מוסר, אלא גם חוק מפורט ביותר המווסת את כל האספקטים של חיי אנוש – המוסרי החברתי הביולוגי הרפואי הכלכלי ואפילו הצבאי". מדהים לקרוא את זה בשם פרופסור צרפתי לפסיכיאטריה. כן, עם חכם ונבון אנחנו יכולים להיות אם נחיה לאור כל התורה שניתנה לנו ותמציתה בעשרת הדיברות. בפרשה… אם משווים את מה שכתוב בפרשת יתרו – באירוע עצמו, למה שכתוב בפרשה שלנו – נראה שיש כמה שינויים.

אפשר לומר שהשינויים למרות שהם קטנים קשורים אולי לעובדה שמשה מדבר עם אנשים אחרים, עם דור אחר. עם הדור שעתיד להיכנס לארץ. שינוי הדברים הוא בבחינת, חנוך לדור על פי דרכו… אחד ההבדלים הוא במצווה של כיבוד הורים. "כבד את אביך ואת אמך כאשר ציווך ה' אלוקיך ,למען יאריכון ימיך על האדמה אשר ה' אלוקיך נותן לך" כך כתוב ביתרו. כאן – בפרק ה פסוק ט"ז נוסף עוד משהו "כבד את אביך ואת אמך כאשר ציווך ה' אלוקיך, למען יאריכון ימיך  ולמען ייטב לך על האדמה אשר ה' אלוקיך נותן לך". נוסף כאן "למען ייטב לך". לא רק למען יאריכון ימיך אלא גם לטובתך יהיה לך יותר טוב אם תכבד את ההורים שלך. אולי דור המדבר שחי בחיי נדודים ולא היו הבדלי מעמדות ולא היו קשיי פרנסה והתא המשפחתי היה יותר יציב – הספיק התמריץ של אריכות ימים כדי לקיים מצות כיבוד הורים. אבל הדור החדש שנכנס לארץ, העובר למצב של הנהגה טבעית שמצריכה המון התמודדות יומיומית, יש חשש שכיבוד ההורים ייראה קצת אחרת ולכן צריך לשכנע אותם בדרכים נוספות על "כדאיות" המצווה. יש עוד דבר שמאד מודגש בפרשה וזה העניין של ארץ ישראל. יש הדגשה רבה על מצוות התלויות בארץ – שמקיימים רק בארץ. למשל – שמיטה שאנו זוכים לחוות השנה. העיסוק במצוות אלה במדבר היה רק כדי שיהיו מוכנים עם כניסתם לארץ – לחיות חיי תורה ומצוות. מעין, "מכינה קדם כניסה לארץ.." בארץ שהיא עיקר עניין קיום המצוות, התורה מדגישה את הצורך בקיום חברה ברמה מוסרית גבוהה ביותר.

שכן , לשם מה קיבלנו את התורה ואת ארץ ישראל? האם כדי שנהיה ככל הגויים או כדי שניצור משהו מיוחד יותר, מוסרי יותר, אמיתי יותר. הכל נובע מאותם פסוקים של "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד".

זה הבסיס לכל עולם המצוות שלנו, "ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך….

וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך"

שבת הקודמת נקראה "שבת חזון"

והשבת היא "שבת נחמו"

יש לנו עם , עם חזון גדול!!!

שמירה על החזון ,היא הנחמו נחמו עמי.

שתהיה שבת מליאה שמחה!!

ובמימוש החזון שלנו

ננוחם!!!!

מיכל