בס"ד יעקב אבינו מוקף כל העת מלאכים, והתקיים בו הפסוק: "כי מלאכיו יצווה לך לשמורך בכל דרכיך". בשעה שהוא בורח לחרן מפני עשיו המבקש להורגו – מלאכים מלווים אותו: "ויפגע במקום וילן שם…ויחלום… והנה מלאכי אלוהים עולים ויורדים בו". ובעת שברח מחרן מפני לבן גיסו – הוא פוגש מלאכים: "ויפגעו בו מלאכי אלוקים". ובתווך הוא נאבק עם המלאך המודה בכוחו הרוחני וקורא לו שם חדש. יעקב דבק במעלתו הרוחנית בכל מצב. בשעה שהתקיים בו "כי במקלי עברתי את הירדן הזה", ובשעה שהתקיים בו "ועתה הייתי לשני מחנות" – בשני המצבים – הקשר שלו עם העולם השמימי לא פסק. הוא שומר על מעלתו ודרגתו, הוא שומר על "קשריו" עם ריבונו של עולם בכל סיטואציה, ומבין כי עבודת ד' צריכה להיות דבר יציב וקבוע ובלא התניה. הוא לא "מתנדנד" בעבודתו; לא עובד את ד' לפי "מצב העניינים", לפי מצב רוח או בתמורה למה שד' זיכה או לא זיכה אותו. גם כשהוא לבדו בעולם, ונאלץ לעזוב כנרדף את בית אבא ואמא, וגם כאשר "יש לו רב" והוא מוקף בנשותיו ובילדיו וכו' הוא נאמן לד' בכל מאודו. "עם לבן גרתי – ותרי"ג מצוות שמרתי" (רש"י פר' 'וישלח'). מציאות החיים שלנו – לטוב ולמוטב – נתונה ביד ד' כל יכול. "הכל בידי שמים – חוץ מיראת שמים". בכל תחומי החיים כולם אנו בידו, ואין לנו אלא להשתדל ולנסות וכו' – אך ההצלחות וההישגים הם לעולם בידו. אנחנו רוצים, אנחנו מבקשים ומתחננים, ואנחנו משתדלים כמיטב יכולתנו להצליח ולהיות ראויים. אך ההצלחה – היא שלו! "הצלחנו, הצליח דרכינו, הצליח לימודינו"… (הבדלה למוצ"ש נוסח ספרדי). אנחנו הצינור להצלחה, וד' יצליח – דרכנו, אמן!