פרשת ויקהל – חכמת הלב / אבי רט

בס"ד

חָכְמַת לֵב

פעם אחר פעם , ובמיוחד סביב הפרשיות העוסקות במשכן מופיע הביטוי הייחודי 'חָכְמַת לֵב': "וְכֹל אִישׁ חֲכַם לֵב", "וַיַּעֲשׂוּ כָל חֲכַם לֵב בְּעֹשֵׂי הַמְּלָאכָה", "וְכָל אִשָּׁה חַכְמַת לֵב", "מִלֵּא אֹתָם חָכְמַת לֵב", וכן הלאה.

לכאורה- לא מובן- מה פירוש צמד המלים הללו 'חכמת לב' ? באיזה אוניברסיטה לומדים חכמת לב ? איזה תעודה או איזה תואר ניתן לבוגרי המחלקה לחכמת הלב ? מה המיומנויות הנדרשות מחכמי לב ? אילו מבחנים הם צריכים לעבור כדי להיות זכאים לתואר 'חכמי לב' ?

ובהזדמנות זו- נצרף לדיון גם את הביטוי 'חכמת חיים', שגם הוא לא מופיע בתעודות או בקורות חיים של מועמדים לעבודה. מה מקומה של חכמת החיים בעולם המודרני , ההישגי והתכליתי ?

חכמת הלב היא אולי אותה אינטואיציה, אותה תחושה פנימית המלווה אותנו בבואנו לקבל החלטות. חכמת הלב איננה נובעת מתעודות או מהשכלה פורמאלית, אלא באה ממקום של נשמה יתירה, בינה ותבונה, כושר אבחון ושיפוט, הפרדה בין טפל לעיקר, אמת ושקר, נצחי וארעי.

 

חכמת הלב היא 'הנשמה היתירה' של ההשכלה והחכמה הפורמאלית. היא האינסטינקט של התבונה. לא די לאנושות רק בחכמת השכל באם לא מתלווה אליה כאחות בוגרת חכמת הלב.

 

ומעל שתיהן- חכמת החיים. כמה פרדוקסאלי שבעולם הכול כך מודרני, בעולם הזה השייך לצעירים, אין כמעט מקום של כבוד לחכמת החיים. ינסה אדם בן 45 – 50 בשיא כוחו וניסיונו לשלוח קורות חיים להתקבל לעבודה, במקרה הטוב ניסיונו יעורר גיחוך, ובמקרה הרגיל בקשתו תמצא את דרכה ישירות לפח האשפה. העולם מעדיף צעירים חסרי מנוח ומדיפי ניחוחות אפטר שייב עכשוויים,  גם אם הם ירוקים בתחום, על פני ניסיונם וחכמת החיים של המבוגרים יותר, שקנו את חכמתם בהרבה שנים של עמל, יזע ודמעות, והרוויחו את חכמת החיים שלהם ביושר. נכון, שחכמת חיים זה לא דבר שאפשר לכתוב בקורות החיים או לציין ברזומה, אבל היא זו שברגע מבחן ומשבר הצילה חיים והעניקה לעולם כיוון ודרך.

אולי על זה בדיוק שאל איוב ברוב ייאושו- " וְהַחָכְמָה מֵאַיִן תִּמָּצֵא וְאֵי זֶה מְקוֹם בִּינָה ".

את המילה 'זקן', דרשו חז"ל- זה קנה חכמה. לצערנו אין לעולם המתקדם [לאן ?] כל כך סבלנות להתייחס ולהתעסק לא עם הזקנים ולא עם חכמתם, הנחשבת בעיניהם כארכאית וכטרחנית. בעולם שבו האנשים נמדדים בכמות התארים והתעודות , לא מוצאות חכמת הלב וחכמת החיים את מקומם הראוי להם בכותל המזרח של החברה והחכמה.

כדי לבנות את המשכן הפיזי ואת זה ש'בלבבי משכן אבנה', לא די להיות בוגר האקדמיה עם תעודות על הקיר. כדי לבנות את המשכן הפיזי וזה שבלב צריך להיות בוגר בית הספר של החיים, עם שאר רוח של חכמת הלב, ועם נשמה יתרה של חכמת חיים.

מתוך העלון שבתון 172 ויקהל אדר א' תשע"ו  מרץ  2016

התגובות סגורות