הקב"ה נותן לישראל את מתנת השבת בפרהסיה גדולה: "דבר אל כל עדת בני ישראל… וביום השביעי יהיה לכם קדש שבת שבתון לד'" (שמות לה א-ב). מתנה זו, מבית גנזיו של הקב"ה ניתנת לישראל כיום מנוחה, אחר ש"ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך". אחר שעסק ישראל בבניינו ושכלולו של העולם הקב"ה מצווה עליו מנוחה לצבירת כוחות להמשך בנייה ושכלול בששה ימים שיבואו אחר השבת. כשם שהקב"ה הניח מלאכתו ביום השביעי, כך צווה על בניו לנוח בו. ואולם הקב"ה לא רק שבת מכל מלאכתו ביום השביעי אלא גם "ויברך אלוהים את יום השביעי ויקדש אותו". לא יום מנוחה פסיבית לבד איפשר ונתן הקב"ה כי אם גם "יום מנוחה וקדושה לעמך נתת" (מנחה של שבת). התוכן של השבת של הקב"ה אינו רק מנוחה, אלא גם תוכן של קדושה. וביום השבת עלינו לגלות ולחיות את היום כיום קדוש לד'. גם לשבתון ולמנוחה וגם לשאר מעשינו ומחשבותינו ביום הזה צריך ליצוק תוכן של קדושה.
"כי אות היא ביני וביניכם לדעת כי אני ד' מקדישכם" (שמות לא, יג). הקב"ה מצווה אותנו על השבת, ושם אותה לאות הברית בינינו לבינו, כדי לקדש אותנו בה. הקדושה שטמן בשבת משפיעה ועושה אותנו לקדושים. ובלשון הנביא: "וגם את שבתותי נתתי להם להיות לאות ביני וביניהם לדעת כי אני ד' מקדשם" (יחזקאל כ, יב). דרך השבת הקב"ה מקדש את עמו. "מקדש השבת" ו"מקדש עמו ישראל". וזהו שדרשו חכמים (בראשית רבה בראשית יא): שנה רבי שמעון בן יוחאי: אמרה שבת לפני הקדוש ברוך הוא, רבש"ע לכולן יש בן זוג, ולי אין בן זוג! אמר לה הקדוש ברוך הוא: כנסת ישראל היא בן זוגך! וכיון שעמדו ישראל לפני הר סיני, אמר להם הקדוש ברוך הוא: זכרו הדבר שאמרתי לשבת 'כנסת ישראל היא בן זוגך'. יהי רצון שנזכה לשמר שבתות הרבה בקדושה ובטהרה ונתקדש בקדושתה אנחנו ומשפחותינו, אמן!