"עיני ד' משוטטות בכל הארץ". אחד מיסודות האמונה הישראלית הוא שבורא עולם משגיח על עולמו. הוא לא רק ברא אותו ו"עזב ד' את הארץ", אלא שהוא גם "שר ההיסטוריה" המנהג את עולמו בחסד ואת בריותיו ברחמים. לא רק את העולם כולו הוא מנהג ומנהל, אלא גם את בריותיו. וכל זאת עושה הוא בחסד וברחמים. "ורחמיו על כל מעשיו". בולט הדבר בקוראנו את סיפורו האישי של יוסף. השתלשלות המאורעות, המתחילה בפרשתנו, עם הנסיבות להרחקתו מבית אביו, ועד לפגישה המחודשת עם אביו ואחיו במצרים בסופו החלק הפרטי בסיפור, בפרשת "ויגש", מדגימה לנו בצורה מוחשית את ההשגחה הפרטית של ד' על כל פרט ופרט מבריותיו.
ואולם, מסתבר לנו שהשגחה פרטית זו קשורה בקשר של קיימא עם ההשגחה על כלל משפחות בני יעקב, וממילא, על העתיד של כל יוצאי חלציהם – עם ישראל. תוך כדי הסיפור על ההתרחשות על עתידו של יוסף מספרת לנו התורה על יהודה ותמר. לכאורה סיפור אישי אחר, נוסף. וסיפור זה "קוטע" לכאורה את רצף הסיפור הכולל אודות יוסף. אלא שחכמינו ראו זאת אחרת, ודרשו בעיניהם האימוניות את הפסוק "כי אנכי ידעתי את המחשבות' (ירמיהו כט, יא) כך: "שבטים היו עסוקים במכירתו של יוסף, ויעקב היה עוסק בשקו ובתעניתו, ויהודה עוסק לקחת אשה, והקב"ה בורא אורו של מלך המשיח!" (בראשית רבה פה). כל אחד עסק בצורך האמתי עבורו לאותו הרגע. חלקם כוונתם הייתה טובה יותר וחלקם אולי פחות, אולם ממעשיהם של כולם רוקם הקב"ה את "אורו של מלך המשיח". מכירת יוסף, צרת יעקב ואבלו, נישואי יהודה ותמר מהם נולד פרץ אבי שושלת המשיח מבית יהודה, "בן פרצי" – מבין כולם ארג הקב"ה את המטווה היקר הוא "אורו של מלך המשיח". יהי רצון שנזכה ומעשינו ודרכינו יהיו כלי ביד ד' לגאלנו בגאולה הפרטית שלנו ולגאולת ישראל, אמן!