הקב"ה ברא עולם טוב בתכלית: "וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד" (בראשית א, לא). וכפי שתיארו רבותינו במדרש באופן ציורי, על הפסוק "ראה את מעשה האלוקים כי מי יוכל לתקן את אשר עותו" (קהלת ז, יג): "בשעה שברא הקב"ה את אדם הראשון נטלו והחזירו על כל אילני גן עדן, ואמר לו: 'ראה מעשי כמה נאים ומשובחין הן, וכל מה שבראתי בשבילך בראתי. תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי, שאם קלקלת אין מי שיתקן אחריך…" (קהלת רבה ז). אל תקלקל! אל תזיק לעולמו של הקב"ה! לא את העולם האנושי חברתי, לא את עולם בעלי החיים, עולם הצומח, ואף לא את העולם הדומם. "'ויבוא יעקב שלם עיר שכם' – שלם בגופו, שלם בממונו, שלם בתורתו" (שבת לג, א). יעקב שמר על הטוב שהקב"ה נתן לו, שממילא, הוא מופקד עליו – גם נפשית ("בתורתו"), גם פיזית ("בגופו") וגם חומרית ("בממונו"). אולם יעקב לא מסתפק בכך, והוא גם משכלל ומוסיף, כדברי המשך הפסוק: "ויחן את פני העיר" (שם). הקב"ה לא הטיל על האדם רק לשמור את גן העדן שברא, אלא גם לעבוד בו ולפתחו: "ויקח אלוקים את האדם, ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה". הוא הטיל על האדם לשכלל את העולם ולהפרותו. "פרו ורבו ומילאו את הארץ וכבשוה" – במגוון רחב ובכל המובנים האפשריים. וברוח זו דורשים רבותינו את מעשי יעקב משהגיע לשלם: "'ויחן את פני העיר' – מטבע תיקן להם, שווקים תיקן להם, מרחצאות תיקן להם" (שבת שם). הייתה זו חנייה תועלתית של השלמת מה שהיה חסר במקום. הוא דאג לישובו של עולם. וכך הוא הלימוד מפרשה זו בתלמוד הירושלמי (שביעית ט, א): "מכאן שצריכים אנו לעשות תקנה כמו שעשו אבותינו הראשונים".
יהי רצון שנזכה ויתן לנו ד' כוחות לעשות חיל ולהיטיב עם הבריות ועם העולם כולו, וליפות את העולם שאנו חיים בו כל אחד לפי יכולתו וכישוריו, אמן!