פרשת כי תצא מיכל קוברסקי – לנגר. הלימוד לע"נ בעלה דרור אליהו בן יוסף לייב.

בס"ד

פרשת כי תצא

בפרשה הקודמת פרשת שופטים עסקנו

במנהיגות, באחריות ובמה שביניהם…

והשבת – אחרי שיש מנהיגים ולקחנו אחריות אנחנו עוברים לעסוק במצוות המעשיות

בפרשה זו מופיעות 74 מצוות למעלה מעשירית מהמצוות שבתורה בפרשה אחת.

כשיש מנהיגות ולוקחים אחריות אפשר לעסוק בקיום מצוות.

"כי תצא למלחמה" מה לעשות?!  זו המציאות כשנמצאים בסביבת עמים אחרים, יש מתחים,

יש מלחמות  "ונתנו ה' אלוקיך בידך". איזו מציאות ברוכה שהאויבים נכנעים לנו.

ומתי? "כי תצא" כן יש המון חיילים וכולם יוצאים למלחמה, אבל כשכולם מלוכדים יחד סביב אידיאל אחד – זה כאילו "כי תצא" באחדות !! אז יש סיכוי לנצח. אבל כשיש פירוד – אנחנו יודעים מה התוצאה.

במלחמה יש אהבה בצל התותחים. התאהבות בנשים משדה הקרב. מי שנכשל בכך סופו שישנא את אשתו וההמשך בגלגול המצוות שמוזכרות אחר כך. מי ששומר על עצמו מנפילה אחת – מציל את עצמו מנפילות רבות וחס וחלילה להיפך.

אז "תשמרו על עצמכם…."

ומכאן למצוות הקשורות בחיי היום יום.

פרק כ"ב פותח במצוות השבת אבדה וסיוע למי שחמורו נפל. ובהכללה- כשאתה רואה מישהו שמציאות חייו מקשה עליו תפקוד רגיל, תעזור לו להתרומם לפני שיפול לחלוטין ואז כבר קשה מאד להרים אותו.

מצווה נוספת שיש בה קריאת כיוון להבנת עניין המצוות, היא מצות שילוח הקן

אסור לקחת את הביצים של ציפור שמוצאים בקן אלא רק אחרי שמשלחים את הציפור ועל המצווה הזו יש שכר גדול "למען ייטב לך והארכת ימים", ממש כמו בכיבוד הורים. יש פה דמיון בין דאגה בין הדורות אצל בעלי חיים ואצל בני אדם. זה מעניין אבל יותר מזה בהקשר למצווה הזו מנסים למצוא ולהבין מה הם טעמי המצוות "האומר עד קן ציפור יגיעו רחמיך – משתקין אותו" למה? מה אסור לדבר….? אלא הכוונה שיש בעיה במה שהוא אומר. בעיה אחת -"שמטיל קנאה בין הברואים" מה הקב"ה רק מרחם על הציפורים? ה' מרחם על כולם. קן הציפור זו רק דוגמא לגדלות הרחמים של רבש"ע. דבר שני – לא צריך להתנות את קיום המצוות בכך שנבין את טעמן.

נכון-כשמבינים קל יותר לעשות דברים אבל זה לא צריך להיות תנאי לקיום מצוות.

המצוות באות פשוט כדי לעשות אותנו טובים יותר לא לפי המוסר האנושי שהוא יחסי ואינטרסנטי.

אלא לפי מוסר אלוקי שרואה את טובת כולם. עי"כ אפשר לבנות עולם שטוב יותר לחיות בו.

והפרשה ממשיכה עם מצוות רבות אשר נוגעות במגוון תחומי חיים. פשוט מדהים איזו חשיבה על כל דבר ודבר. מה שעומד מעל הכל זה הרצון לחברה טובה וצודקת ובכך הפרשה כמעט מסתיימת

בשמירה על מידות מדויקות של משקל. לא לרמות! לא לזייף!

"למען יאריכון ימיך על האדמה אשר ה' אלוקיך נותן לך"

אם לא מקפידים על יושר במידות של מסחר וכמובן על יושר במידות האנושיות מה שיקרה זה שהעמלקיות תפגע בנו. בכך מסתיימת הפרשה "זכור את אשר עשה לך עמלק"

ומה עשה עמלק?

הוא ראה את עם ישראל – עם של עבדים יוצא ממצרים והוא בא והיכה בהם קשות.

מה שנקרא בפי הילדים – גיבור על חלשים….ממש גבורה….

ולכן צריך לזכור את רשעות עמלק כי כל עוד יהיה משהו מהעמלקיות, משהו מניצול חולשה של עם תוך האדרת כח הזרוע והרוע אי אפשר יהיה לקיים עולם.

אי אפשר לסיים בלא להתייחס למצווה שכל כולה מענייני היום של פתיחת שנת הלימודים, הבעל"ט בשבוע הבא מצות בן סורר ומורה.

זו המצווה היחידה שעוסקת בחינוך באופן ישיר. כל כך מתאים בתחילתה של שנת לימודים…

חכמים אומרים שאף פעם לא היה מישהו שהוגדר כבן סור ומורה. למה?

כי יש תנאים מאד מוגדרים מתי אפשר לומר על ילד שהוא מושחת מטבעו ולומר שהתנהגותו אינה תוצר של כישלון חינוכי. מה הם התנאים? כדי להצליח בחינוך לפי מצוה זו צריך שני דברים עיקריים.

דבר ראשון כתוב "אינו שומע בקול אביו ובקול אימו"

לא כתוב בקולם כי הוא שומע שני קולות.

כששומעים שני קולות שונים בחינוך – אי אפשר להתחנך נכון. צריך אחידות. כי אחרת הילד מתבלבל…..

ועוד אומרים "אם היה אחד מהוריו גידם או חיגר או חירש או סומא או אילם – אינו בן סורר ומורה"  מה טעם??

כדי להצליח בחינוך צריך להצביע על מטרה על יעד שרוצים להגיע אליו – גידם לא יכול לעשות זאת.

צריך ללכת על המסלול המתאים כדי להגיע ליעד – וחיגר לא יכול לעשות זאת.

צריך להקשיב! לעצמך,לסביבה לב שומע כדי שתוכל לחנך – וחירש לא יכול לעשות זאת.

צריך לראות נכון את המציאות ולא לטמון את הראש באדמה – ועיוור לא יכון לעשות זאת.

צריך להעביר את המסר והאידיאולוגיה דרך דיבור עם אחרים – ואילם לא יכול לעשות זאת.

משום כך, אם לאחד מהוריו של הילד חסר אחד מהדברים הללו הרי שהחינוך יהיה לקוי

אז מה אנחנו רוצים מהילד? זו לא אשמתו שהוא לא מחונך. אז איך אפשר להעניש אותו על כך?

שתהיה שבת מבורכה!

שנדע תמיד להציב מטרות טובות

שנתקדם אליהן

שנאמר את מה שיושב בתוכנו

שנקשיב לעצמנו ולנאמר לנו

ושנראה טוב והרבה אור!

מיכל