פרשת כי תצא – שכרן של מצוות / הרב שלמה כהן דוראס

בס"ד

 

על האדם מישראל לעבוד את הקב"ה לא לשם שכר, טובת הנאה או קבלת תועלת כלשהי: "אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס, אלא הוו כעבדים המשמשים את הרב שלא על מנת לקבל פרס" (אבות א, ג). ואכן עבד נאמן עובד את אדונו כדי לעשות רצונו ביודעו כי בכך הוא מסב לו נחת רוח. הצורך לעבוד את ד' מאהבה, כנאמר (דברים ו, ה): "ואהבת את ד' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך", הוא  עיקר אצל עובד ד' באמת. אמנם מצווה היהודי לעבוד את ד' גם מתוך יראה, כסיום המשנה (שם): "ויהי מורא שמים עליכם", אך זוהי יראת הרוממות העליונה הכוללת את האהבה.

ואף שיש שכר ויש תועלת לכל מצווה ומצווה שהאדם מקיים, אך התורה לא פירטה אותו, בדרך כלל, והסתפקה באמירה הכללית כי המצוות הן לטובתנו: "ויצוונו ד' לעשות את כל החוקים האלה ליראה את ד' אלוקינו לטוב לנו כל הימים לחיותנו כהיום הזה" (דברים ו, כד). וכך דרשו חכמים: "אורח חיים פן תפלס נעו מעגלותיה לא תדע (משלי ה, ו)- מהו 'אורח חיים פן תפלס'? אמר רבי אבא בר כהנא: אמר הקדוש ברוך הוא, לא תהא יושב ומשָקל במצותיה של תורה… לא תהא אומר: הואיל והמצווה הזו גדולה – אני עושה אותה ששכרה מרובה, והואיל וזו מצוה קלה – איני עושה אותה. מה עשה הקדוש ברוך הוא? לא גילה לבריות מהו מתן שכרה של כל מצוה ומצוה, כדי שיעשו כל המצות בתום… כך לא גילה הקדוש ברוך הוא מתן שכרן של מצות חוץ משתי מצות: החמורה שבחמורות והקלה שבקלות; כבוד אב ואם חמורה שבחמורות ומתן שכרה אריכות ימים, שנאמר: 'כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך' (שמות כ), והקלה – שילוח הקן, ומהו שכרה? אריכות ימים, שנאמר: 'שלח תשלח את האם… למען ייטב לך והארכת ימים"    (דברים רבה כי תצא ו, ב).

התורה רמזה גם – בנותנה שכר של אריכות ימים גם למצווה החמורה והקשה, וגם למצווה הקלה והנוחה לקיום – כי האדם מוגבל בשכלו האנושי מלהבין את סתרי התורה ושכר המצוות, ללמדנו כדברי המשנה: "הוי זהיר במצווה קלה כבחמורה שאין אתה יודע מתן שכרן של מצוות" (אבות ב, א).

ויהי רצון שנזכה לעבוד את אלוקינו באהבה וביראה טהורה, לעשות רצונו בלבב שלם, לטוב לנו כל הימים, ונעשה רצונו כרצוננו והוא יעשה רצוננו כרצונו, אמן!

 

השארת תגובה

חייבים להתחבר כדי להגיב.