פרשת לך-לך מיכל קוברסקי – לנגר הלימוד לע"נ בעלה דרור אליהו בן יוסף לייב

בס"ד

לך לך מהפרדיגמה….. פרדיגמה היא מילה שמקורה ביוונית.

משמעות מילה זו היא – מודל, תיאוריה, תפישה, הנחה או מסגרת התייחסות.

במשמעות רחבה יותר אנחנו משתמשים במילה פרדיגמה כאשר אנחנו רוצים לתאר את הדרך בה אנו רואים את העולם. ראייה שאינה חלק מחוש הראייה אלא – במובן של תפישה, הבנה ודרך פירוש העולם. הפרדיגמות הן למעשה סוג של אכסיומות – הנחות יסוד שאנו מאמצים לעצמנו בשלב כלשהו בחיים. הפרדיגמות מעצבות לנו את הדרכים בהן אנו מתקשרים עם אנשים, את אורחות ההתנהגות שלנו ואת אופן קבלת ההחלטות על ידינו. פרדיגמה אפשר לדמות לכביש סלול. כביש – שברגע שסללנו אותו – עלינו עליו ויצאנו לדרך…

העלייה על המסלול יש בה מן ההגבלה, לטוב ולמוטב. כיוון שברגע שבחרנו במסילה – ההתנהגות מתקבעת לפיה וזהו הבסיס לעמדות ולהתנהגויות שלנו. ככל שנהיה יותר מודעים לפרדיגמות שלנו ולמידת השפעתן על חיינו; כך נוכל לקבל אחריות עליהן. כך נוכל להיות פתוחים יותר למבחן המציאות ולהביט במבט אובייקטיבי יותר על הפרדיגמות – הטובות הן אם לאו??

כאשר נחוש כי הדרך המוכרת בה אנו פוסעים אינה מספיק טובה – נחל בסלילת דרך חדשה, ובה נמשיך לנווט את חיינו. נצא למסע בשבילים הפנימיים שלנו – בתוך ה"אני" שלנו כך הוא ספר "תולדות האדם" בחומש בראשית.

מסע ארוך אל תוך הנפש פנימה. הראשון שיצא למסע כזה, הוא אברם אבינו. "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך, אל הארץ אשר אראך ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך, והייה ברכה"(בראשית). אברם יצא למסע-שבסופו מובטחת לו ברכה. מסע וברכה ומה הקשר ביניהם?

דרך אחת לקשר ביניהם היא כשנראה במסע את המטרה. המטרה של המסע היא להגיע לארץ ישראל. והברכה היא שכר ופיצוי על נזקי ההליכה. דרך אחרת לקשר ביניהם היא כשנראה בברכה את המטרה. והמסע הוא הדרך להגיע אל הברכה. והמסע – ניתן לראותו בשתי נקודות מבט.

בהיבט הג"ג  -המסע אל ארץ ישראל. אך ניתן לראות גם היבט אחר. היבט נפשי. בכוון זה מפרש רבינו בחיי את הפסוק שלעיל לך לך – פרוש : לעצמך, כפשוטו. דהיינו שתסתכל על עצמך תמיד… שתפרוש ממידות ארציות שבך, שתהפכם לטובה ..וזהו 'מארצך'.

'וממולדתך'-פרוש – שאדם שהוא מתנהג במידות מגונות, אזי יוצא ממנו תולדות רעות, חלילה ,שמידה אחת מולדת את חברתה… 'ומבית אביך' – פרוש, שלפעמים מוטבע באדם מידות על פי טבעית, הבאות לו מכוח אביו, שהכניס בו המידות הללו. צריך לצאת מהם ולהכניסם אל הקדושה. וזהו 'ומבית אביך', אז – תזכה אל הארץ אשר אראך – שתזכה לשכל העליון ולהארץ העליונה שאראך אשר מעולם לא ראית".

כדי להגיע למחוזות חדשים – צריך הרגלים חדשים, וההרגלים החדשים הם ברבדים השונים השלובים בחיינו. שינוי מן הפנים – החוצה. למסע כזה יצא אברם. למסע כזה יוצאים אנחנו. מסע אלינו אל עצמנו כדי להגיע אל הברכה.

מסע המחייב שינויים ברבדים שונים כפי שהרחיב רבינו בחיי בפירושו. לעיתים הקושי להשתנות נובע מדברים שהם מעבר לנו, אנחנו לא חיים בריק, אנחנו חיים בחברה בקהילה. התפנית שאנו מחוללים בחיינו שיש בה משום פריצה ממסורות העבר – מדפוסי חשיבה ישנים .

מסורות שינקו לא מעט דברים, מהסובב אותנו. ובמקביל, יש לה לתפנית השלכות עלינו ועל הסובב אותנו. כך רואה הרב הירש את אותה אמירה לאברם "לך לך" , "לך לך" אומר הרב הירש "לך לעצמך. והרי זה ערך נעלה עוד יותר. אין איש רשאי לומר אני צדיק וישר בהתאם לאופנה. אם יש צורך בדבר ושיטת הרוב אינה אמת – עבוד את ה' לבדך! הנה זו ההכרה שנדרשה מאברהם כנקודת מוצא לייעודו וייעוד עמו". אברם חי בעולם בו הפרדיגמות היו שונות לחלוטין משלו. והוא יוצר תפנית בפרדיגמה מול עולם ומלואו. "אברהם העברי" שכל העולם מעבר אחד והוא בעבר השני. מאין הוא שאב כוחות אלה? איך עושים זאת? איך יוצרים פריצת דרך שכזו ושינוי עוצמתי כל כך של פרדיגמות?? ומתייחס לכך הרב הירש ומחדד את התפנית שיצר אברהם. "ושעה שעולם כולו ביקש להתיישב ולקנות זכויות אזרח, הוא ויתר על מולדתו וזכויותיו האזרחיות. ברצונו החופשי הפך לגר , וכפר בפה מלא בכל אלוהי הגויים! " וממשיך הרב הירש ומפרט את הכוחות הנדרשים לכך. "אכן לשם כך דרוש אומץ לב ואמונה שלימה באמת הפנימית ובהכרת הא-ל שבלב. לשם כך דרושה ההכרה היהודית, 'קשיות העורף היהודית' – וזה היה הניסיון הראשון שהוטל על אברהם אבינו."

שתי תכונות לדעת הרב הירש אפשרו לאברהם אבינו לצאת למסע אל עצמו – אומץ לב ואמונה שלימה. עם הצידה הזו של אומץ לב ואמונה שלימה , יוצא אברם למסע. אל ה"לך לך" הפרטי והלאומי שלו.

בגמרא במסכת ראש השנה (ט"ז .) נאמר:

"א"ר יצחק: ד' דברים מקרעין גזר דינו של אדם. אלו הן:

צדקה, צעקה, שינוי השם ושינוי המעשה.

וי"א אף שינוי המקום. דכתיב 'ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וממולדתך…ואעשך לגוי גדול."

מקום חדש מאפשר יצירת מהות חדשה. מהות הנובעת משינוי בפרדיגמות הדורשות שינוי.

עזוב את אשר ידעת וצא למסע אליך, לידיעה חדשה, לידיעה אחרת.

התרחק מארצך – מהנופים המוכרים לך בסביבתך ממולדתך – מהנופים הפנימיים שלך ומבית אביך ואמך. תסתכל על עצמך מזווית ראיה חדשה. מנקודת תצפית חדשה. ובעזרת אותו מבט מחודש ומתחדש – אפשר לפסוע בבטחה בדרך למחוזות חלומנו. הארץ החדשה אליה נגיע – תחבר אותנו למקורותינו ממקום אמיתי ומשמעותי יותר. היציאה למסע אישי מרתק אל עבר העתיד, כשבצקלוננו אומץ לב ואמונה, יכולה להצעידנו לקראת מימוש עצמי מרבי. ואז בע"ה יקוים בנו, כמו במסעו של אברם, "והייה ברכה". חיים שמתממשים בהם היעדים, הם חיים של ברכה, חיים מבורכים. הם ברכה לאדם, שיצא למסע אל תוך הנפש פנימה, ואף מעבר לכך. נאמר לאברם  "ונברכו בך כל משפחות האדמה" . אדם מבורך, הוא אדם שמברך ומשפיע שפע על סביבתו.

ומוסיף הרב הירש "ככל שירבו להודות בשיטתך – כן תתווסף להם ברכה". כי זיהו טבעו של המסע מהפרדיגמות זוהי עוצמתו של המסע אל עצמנו.

אנחנו מתברכים

וסביבתנו מתברכת.

שנזכה!! וברכת ה' תלוונו תמיד! 

מיכל

התגובות סגורות