פרשת מטות -מסעי מיכל קוברסקי – לנגר הלימוד לע"נ בעלה דרור אליהו בן יוסף לייב.

בס"ד

מטות מסעי-אני הולכת במסע אליך..

המסע עדיין לא תם, לא קלה היא דרכנו אבל יש הרבה תחנות קסומות בדרך, הרבה חלומות ותקוות

ובע"ה ריבוי מילוי של משאלות….

"אלה מסעי בני ישראל אשר יצאו מארץ מצרים", כך פותחת הפרשה השנייה שנקרא השבת.

עברנו עם בני ישראל כברת דרך ארוכה במדבר, 40 שנים של נדודים, 40 שנים של מסעות וחניות.

עכשיו – ספירת מלאי איפה היינו? איפה חנינו? מה היה בכל מקום? מעין יומן מסע. כמה קשה לקלוט את המציאות , בה כ-3 מיליון אנשים הולכים במדבר? איך???? מסע שהוא מבחן אדיר של אמונה בה'. של אמונה שה' כמו אבא טוב יוביל אותם בבטחה וישמור עליהם מכל צרה.

וזה לגמרי לא פשוט! מספר המסעות המוזכרים בפרשה מגיע ל-42 מסעות! במשך 40 שנה

משה מנהל את יומן המסע "ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם על פי ה' אלה מסעיהם למוצאיהם"

יש מסע ויש מוצא וכל פעם הם מוזכרים בסדר אחר. מה טעם הדבר? אומר הרב הירש ה' – הקדים את המוצא למסע כי התכלית הייתה המסע – ההתקדמות  – חיפוש הדרך. יש חשיבות רבה לתהליך. ההליכה במדבר היא התהליך של בניית ישראל כעם. אבל בני ישראל התכלית שלהם זה המוצא… כבר קשה להם במקום מסוים והם פשוט רוצים כבר לצאת ולהגיע לנקודה הבאה. אנחנו רוצים קיצורי דרך – בלי תהליכים. לעיתים יש בנו את הנטייה לברוח מהתהליך מהבירור הפנימי הארוך והחשוב והאמיתי תוך העדפת כיבוש יעד ההקצנה בסערה…. וחבל! כי כמו שראינו בפרשה ה' נותן חשיבות למסע – לתהליך שבסופו מגיעים ליעד עם הרבה יותר עומק ואמת. במצב כזה יש גם יותר סבלנות לשהות בחניה מסוימת כי מבינים שזה חלק ממסע. "אני הולכת במסע אליך האדמה עיקשת וצרובה…….. אני יודעת עוד רבה הדרך אבל אלך בה עד יכלה כוחי, אתה לי ארץ אבודה לנצח – אך שורשיך כבר בתוך תוכי, תן לי זמן

הושט לי יד…." כך שורר יורם טהר לב. כן – זה מה שצריך כשיוצאים למסע. הרבה כח רצון (עד יכלה כוחי) שורשים, זמן ויד מושטת ……ובנ"י זכו בידו הטובה והרחומה של הקב"ה לאורך כל המסע!

בהמשכה עוסקת הפרשה בעניין הנחלות. כאן נוספים לנו שני דברים מרתקים.

הלויים לא קיבלו נחלה כשבט אלא עם ישראל הקציב להם נחלה בתוך השטח שלהם, הלויים – ה' הוא נחלתם. הם מקדישים את חייהם למען עם ישראל – ועם ישראל כהכרת הטוב נותן להם שטח מגורים.

ויותר מזה. השבט של הלויים היה השבט שכל מהותו הייתה חינוך. לחנך את בני ישראל להתנהגות שמתאימה לעם שנבחר להיות ממלכת כוהנים וגוי קדוש – אור לגויים. לכן כל כך טבעי שהם יהיו מפוזרים בין כל השבטים כדי שיהיו בקשרי חינוך עם כולם. בהקשר לזה גם מתחבר העניין של ערי המקלט. מה זו עיר מקלט? אדם שרצח בשוגג מישהו – למשל עמד על גג בניין ונשמט מידו הפטיש ומישהו הלך למטה ונהרג, אותו אדם בורח לעיר מקלט – שקולטת אותו ,כך שיוכל להיות בה ולא תהיה גאולת דם. היו שש ערים כאלה בא"י ועוד שלוש בנחלות שהיו לבני גד ראובן וחצי המנשה.

הערים היו מפוזרות בצורה כזו שלא יהיה מצב שמישהו לא יגיע בקלות למקום שיגן עליו. זה למעשה הדפוס של הענישה בתורה. לא בית כלא של היום שהוא לצערנו מעין בית ספר לעבריינים אלא מקום שיש בו אומנם ענישה אבל – מחנכת. תשהה במחיצת הכוהנים ותלמד מה זה חיי אדם!!!

דם – אדם – אדמה איזה דמיון באותיות ובמשמעות. מי שקיפח חיים – פגע באדם אך גם באדמה שלקרבה נשפך הדם. המטרה שלנו היא לכפר על האדמה ולדאוג לקדושת חיי האדם! אין דבר יותר נעלה מזה.

וגם כאן, כמו בנושא בו פתחנו, יש חשיבות לתהליך ואין קיצורי דרך. העובדה שאנו קוראים את הפרשה הזו בימי בין המצרים אולי יש בכך כדי לעורר אותנו לחשוב קצת על מה שאנחנו עושים. איך אנחנו מתייחסים זה לזה ולפעמים הורגים בן – אדם גם בלי לשפוך דם. מה משמעות החיים שלנו? מה המקום שאנחנו נותנים לנקודת המוצא? לנקודת היעד? לתהליך? בערב שבת נציין את ראש חודש אב.

התחדשות! כמו הירח! התחלות חדשות. תמיד יש מקום לפריצה חדשה להתקדמות במסע להרבה אור חדש!! זה הא"ב זה אב……

שבת שלום!

חודש טוב ומבורך

בכל מילי דמיטב…

מיכל