מסעות מסעות יש. היחיד נוסע, העם נוסע ועולם ומלואו נוסע. שנות חיי האדם הנם מסע ארוך בנפתולי המציאות – על עליותיה וירידותיה דרכיה וסיבוביה. וכן העם נוסע במסע ארוך: "אלה מסעי בני ישרא אשר יצאו מארץ מצרים… יצאו בני ישראל ביד רמה" (במדבר לג, א; ג). ואולם, גם כשנראים הדברים נסוגים באמת הם בהתקדמות וירידה צורך עליה: "ביד רמה – בראש גלוי ובקומה זקופה, לא בורחין ולא מעורבבין" (מדרש הגדול). והעם הולך ופוסע לאיטו לעת גאולתו השלמה, והיא "המנוחה והנחלה". "בעולם הזה היו ישראל נוסעים וחונים – ממסע למסע וממקום למקום – אבל לעתיד לבא הקב"ה יבנה להם בית בציון, ונטעים בתוכה, ואינם זזים ממנו לעולם, שנאמר: "חזה ציון קרית מועדנו, אהל בל יצען, בל יסע יתדותיו לנצח, וכל חבליו בל ינתקו (מדרש הובא בתו"ש במדבר לג אות לח).
מסעות ישראל במהלך ההיסטוריה הם לשם ד', ולכך ד' מלווה אותם. החתירה היא תמיד כלפי מעלה, מתוך רצון לשפר ולקדם יותר ויותר את הכל בכל: התעלות אימונית, התעלות מוסרית, התעלות ערכית ואידיאלית, התקדמות מדעית וטכנולוגית והתקדמות חומרית מעשית. בכל התחומים הללו ועוד תרם ישראל לדורותיו להתפתחות היקום האנושי והכללי. וזאת, מתוך הכוח המניע את הכול – בין ביודעין ובין שלא ביודעין – והוא שם ד' הנקרא עלינו, שאנו פועלים מכוחו. "למה המסעות שתיים וארבעים? אמרו רבותינו: כנגד שם בן ארבעים ושתיים אותיות (שם ד' המורכב מ42 אותיות), לקיים מה שנאמר: 'על פי ד' יסעו ועל פי ד' יחנו'" (מדרש הביאור).
ד' מלווה את מסעות בני ישראל – את מסעות העם ואת מסעות היחיד בחייו הפרטיים – באותה מידה ששם ד' שגור בפיהם ובמעשיהם של ישראל. "אלה מסעי… ויכתוב משה – אמר להם הקב"ה לישראל: בני, הזהרו במצוותי ושמרו את התורה, וראו כמה נסים ונפלאות עשיתי לכם משעה שיצאתם ממצרים, והפלתי שונאיכם, והעברתי אתכם בים, והפלתי פחד ורעדה באויביכם… והשמדתי את האמורי וסיחון ועוג, וכל ארבעים שנה שהייתם במדבר לא הנחתי אתכם אפילו שעה אחת, כמה שונאים באו עליכם – ולא הנחתי אתכם לברוח, וכמה נחשים ועקרבים הרגתי מפניכם… – ולא הנחתי אותם להזיק אתכם! לפיכך אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: כתוב את המסעות שנסעו ישראל במדבר, כדי שידעו כמה נסים עשיתי עמהם בכל מסע ומסע".
ויהי רצון שד' ינחה אותנו בכל הדרך תמיד, ויברך אותנו להתקרב יותר ויותר לגאולתנו ופדות נפשנו, הכללית והפרטית, מתוך שמחה ובריאות תמיד, אמן!