פרשת עקב – לימוד ומעשה / הרב שלמה כהן דוראס

בס"ד

במצוות רבות נצטוו ישראל על ידי הקב"ה, ואולם נראה שאחת המצוות שנכתרו לה מעלות רבות מאד היא מצוות "תלמוד תורה". התורה, במאור שבה, מחזירה את ישראל בתשובה ונותנת להם נשמה יתרה ומשובחה. לימוד התורה נוגע עד לעומק עומק הנשמה של היהודי – ומכאן מעלתה היתרה על פני שאר מצוות. פסוק אחד אומר: "כל חפציך לא ישוו בה" (משלי ג, טו). כלומר, כל חפצי האדם וצרכיו – שהם עוסקים בענייני עולם הזה – אינם שווים את לימודה. ואולם הפסוק האחר אומר: "כל חפצים לא ישוו בה" (שם ח, יא) – ודרשו חז"ל: "אפילו חפצי שמיים" (מועד קטן ט, ב). לאמור, גם מצוות ד' אינן מגיעות לערך ומעלת הלימוד של התורה. והשלכה הלכתית לכך: אם אדם עוסק בתורה ומזדמנת לפניו מצווה שאחרים יכולים לקיימה במקומו (כצדקה וגמילות חסד), והיא אינה מצווה שצריך לעשותה בעצמו (כתפילין, ישיבה בסוכה וכד') – מחויב הוא להמשיך בלימודו, והאחר יקיים את המצווה במקומו.

וכך דרשו חכמים על הפסוק "שמע ישראל אתה עובר היום את הירדן": "מה ראה לומר להן כאן 'שמע ישראל'? רבותינו אמרו: למה הדבר דומה? למלך שקידש מטרונה בשני מרגליות ואבדה אחת מהן. אמר לה המלך: איבדת אחת, שמרי את השנייה! כך קידש הקדוש ברוך הוא את ישראל ב'נעשה ונשמע', אבדו את 'נעשה' – שעשו את העגל, אמר להן משה: אבדתן 'נעשה' שמרו 'נשמע'" (דברים רבה עקב ג, י).

בוודאי שחפצו של הקב"ה מכלתו, ישראל, שישמרו את ה'נעשה' וגם את ה'נשמע'. אולם, אחר שחטא ישראל, ואף בעבירה החמורה ביותר כמעשה העגל שיש בו מן העבודה זרה החמורה, אל לו להתייאש. אדרבה, המאור שבלימוד התורה יחזיר את האדם מישראל בתשובה. למרות הנפילה, ולו תהא החמורה ביותר, לימוד התורה יחזיר את הרוממות ואת העלייה חזרה.

ואמנם, את המצוות החמורות בעיני האדם, כל איש ישראל אשר לו יחס חיובי אל הקודש ומסורת ישראל שומר, אלא שאומרת פרשתנו שיש לנו להקפיד דווקא על המצוות ה'קלות' שלעיתים הן מזולזלות בציבור: "והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אותם" (עיין רש"י). וכך דרשו על דברי דוד "למה אירא בימי רע עון עקבי יסובני" (תהלים מט): "יתברך שמו של הקדוש ברוך הוא שנתן תורה לישראל שיש בה תרי"ג מצות ויש בהן קלות וחמורות. ומפני שיש בהן מצות קלות שאין בני אדם משגיחין בהן, אלא שמשליכין אותן תחת עקביהן, כלומר שהן קלות, לפיכך היה דוד מתירא מיום הדין, ואומר: רבש"ע איני מתיירא מן מצות החמורות שבתורה שהן חמורות. ממה אני מתירא? מן מצות הקלות, שמא עברתי על אחת מהן – אם עשיתי, אם לא עשיתי – מפני שהייתה קלה, ואתה אמרת: 'הוי זהיר במצוה קלה כבמצוה חמורה'" (תנחומא עקב א).

יהי רצון שנזכה לעבוד את אלוקינו באמת, ונדקדק לעשות רצונו בלבב שלם, והוא ימלא משאלות לבנו לטובה ולברכה, אמן!

 

 

 

השארת תגובה

חייבים להתחבר כדי להגיב.