פרשת עקב / מיכל קוברסקי – לנגר הלימוד לע"נ בעלה דרור אליהו בן יוסף לייב.

בס"ד

אמונה וברכה בפרשת עקב

פרשה שיש בה לימוד גדול בנושא אמונה וברכה. אנחנו – עדיין בתוך הנאום הגדול של משה שהחל בראשית החומש – חומש דברים. 38 ימים לפני הכניסה לארץ, זה הזמן לומר את הדברים הכי משמעותיים. כך פותחת הפרשה "עקב תשמעון את המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אותם…"

והשאלה השגורה בפינו היא כמובן "מה יצא לי מזה…."?  התשובה מופיעה בהמשך הפסוק

"ושמר ה' אלוקיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך" שמירה מול שמירה. יש תמורה לשמירה, הדדיות – היא מילת מפתח. נכון שהקב"ה הוא אל רחום וחנון ורב חסד אבל יש כללים. גם אנחנו עם ישראל צריכים לעשות דברים כדי שהברית בינינו ובין רבש"ע – תישמר. איזה תיאור מקסים של מציאות אחרת מהמוכרת לנו מתוארת בהמשך הפרשה. מציאות שהיא תוצאה טבעית ליחסי גומלין בינינו לבין הקב"ה. אפשר לומר על המציאות הזו: "כל זה אינו משל ולא חלום… כל זה יבוא מחר אם לא היום ואם לא מחר – אז מחרתיים…" אבל צריך לעשות משהו בשביל זה. אם נשמע למשפטים – ונעשה אותם, גם ירושת הארץ ושלוה בארץ הם תוצר של מעשינו איזה עוצמה יש בכך – זה עושה הרגשה שמה שקורה לנו זה לא גורל הדברים בידינו!!

משה ממשיך ומתאר את הניסים הגדולים שהיו לבנ"י במדבר, אוכל קבוע, בגד שלא נקרע, נעל שלא בלתה, (מי צריך קניונים…. ) הוא גם מזכיר את החטאים של בני ישראל חטא העגל וחטא המרגלים אבל יש תיקון, יש הזדמנות שניה, יש לוחות שניים ה' לא משמיד את עם ישראל למרות חטאיהם. הפרשה ממשיכה "ועתה ישראל מה ה' אלוקיך שואל מעמך?" מה באמת? "כי אם ליראה את ה' ללכת בכל דרכיו, לאהבה אותו ולעבוד את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך" צריך גם יראת שמים – אבל גם אהבה אם נעבוד את ה' רק מפחד העונש ומיראה מה החוויה הרוחנית שתהיה לנו? רק תחושת פחד.

יש המלצה מאד מדויקת מה לעשות כדי שיהיה לנו טוב כי הרי הקב"ה כמו אבא טוב, כל כך רוצה שיהיה לנו טוב ושנבין מה נכון לעשות ומה לא, משום כך נבחרה ארץ ישראל כארץ המובטחת לעמנו. גם הארץ שאליה עתידים בני ישראל להיכנס יש בה דברים שיכולים לסייע להגיע לאמונה גדולה כנאמר בפרק י"א פסוק י יש השוואה בין מצרים ממנה יצאו בנ"י, לבין ארץ ישראל אליה הם באים ארץ מצרים – יש בה שפע מים מנהר גדול שעובר בה מפליא! כמות המשקעים הממוצעת במצרים, היא אפסית, וזורם בה נהר שופע מים. .הכול מגיע מאזור קו המשווה הרחוק – דרך נהר הנילוס. המים מובטחים להם למרות שיש במצרים מכסימום 50 מ"מ גשם בשנה! ובארץ ישראל "למטר השמים תשתה מים ארץ אשר ה' אלוקיך דורש אותה תמיד עיני ה' אלוקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה". מה שנקרא בלשון חכמים – "השגחה פרטית". אם אין גשם – אין מים אין שום מקור חיצוני שיביא לנו מים כמה צריך להתפלל שיהיה גשם – שיהיו מים.

רואים ענן וממש מבקשים "בואו עננים – הבו גשם לגנים…" כך הם החיים שלנו בא"י. עוקבים בדאגה אחרי מפלס הכנרת…. יש כאן השגחה פרטית זה גורם לנו להתפלל ולבקש ולחוש את הקשר העמוק כל כך בינינו לבין רבש"ע! "הקדוש ברוך הוא אנחנו אוהבים אותך…" לכן לא פלא שבהקשרים רבים מוזכרת הסגולה הרוחנית של החקלאים שכל כך מחוברים לקב"ה בגלל התלות שלהם בגשמים – ובתפילות ובהבנה שאנחנו אורחים בעולם…. בפרשה הזו מופיעה הפרשה השנייה שכתובה במזוזה "והיה אם שמוע" (הראשונה – שמע ישראל פגשנו בפרשה הקודמת.) אם נשמע ונדע איך להתנהג מובטח לנו שהארץ תהיה שלנו בלי כל כאב וצער כמו שמסתיימת הפרשה. לפעמים לא כל כך מבינים את מה שקורה לנו זה קצת מקשה על האמונה אבל אנחנו כהורים, יודעים היטב שגם אם אנחנו כועסים על הילדים – אנחנו עדיין אוהבים. אומנם, לפעמים ילד לא מבין מה עומד מאחורי הדרישה החינוכית שלנו. הוא לא מבין שגם עונש – הוא מתנה כי הוא מחנך אותנו ומלמד אותנו מה היא הדרך הנכונה. לפעמים גם הראייה שלנו קצת מוטעית כי אנחנו רואים רק חלק ממהלך גדול. אותו אירוע יכול להתפרש כדבר כואב ביותר, בראיה מצומצמת ובראיה רחבה – כהצלת חיים ורחמנות. (בניתוחים למשל) וכך בדרכי הנהגת העולם שלנו. לא תמיד יש לנו תשובות וזה מתסכל. לכן צריך לשמוע ולעשות כמו שראינו בהתחלת הפרשה. לאחר שמשה מתאר את שבחה של ארץ ישראל הוא מסכם ואומר "ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלוקיך על הארץ הטובה אשר נתן לך…" מכאן למדו שצריך לברך אחרי שאוכלים. אומר הכוזרי "ומה שמרבה נעימות בחיי החסיד ומחזקה ומוסיף הנאה על הנאתו היא חובת הברכות שהוא חייב לברך על כל מה שמוצא בעולם ועל כל המוצא אותו בעולם" לדעת לברך זו מתנה גדולה. זה דבר המעיד על מעלה גדולה של אותו אדם מי הוא האדם שיודע לברך? זהו האדם שמבין ששום דבר אינו ברור מאליו.

זה האדם שלא הולך עם התחושה שהכול מגיע לו. זה אותו אדם שיודע לשמוח במה שיש לו לדעת לברך על האוכל שיש לנו – זו מעלה גדולה היכולה להביא לאושר רב בכל מעגלי החיים שלנו! הרבה אמונה והרבה ברכה יש בפרשה….

שנזכה לשבת מבורכה!

שבת עם אמונה ותקווה גדולה ומי ייתן ופרשיות ה"שמע ישראל"

ו"והיה אם שמוע" המצויות במזוזות בתינו – יגנו עלינו מכל רע,

ובתינו יתמלאו שפע ברכה ואמונה

אושר ושמחה!!

מיכל