פרשת קרח – "והאמת והשלום אהבו" – מיכל קוברסקי לנגר לע"נ דרור אליהו בן יוסף לייב

בס"ד 

"ויקח קורח בן יצהר בן קהת בן לוי…ויקומו לפני משה"

רשימת חברי המפלגה שהוא יצר מרתקת, הוא מנסה לארגן מרידה במשה.

קורח אומר למשה ואהרן –"רב לכם, כי כל העדה קדושים ובתוכם ה' ומדוע תתנשאו על קהל ה'".

ובלשון ימינו, למה מי אתם…?! קורח מבין שעכשיו אחרי שנגזר על עם ישראל ללכת במדבר, יהיה לו קל מאד להמריד את העם נגד משה מה יש להם כבר להפסיד..?!

הוא מנצל את זה לקדם את האינטרסים האישיים שלו. הוא מסתובב זמן רב עם התחושה שנעשה לו עוול שהוא לא נבחר להנהגה. משה, אהרן… אז לא הוא בשלישיה הפותחת? הרי גם הוא מאותה משפחה משבט לוי. הוא מתחיל ליצור מפלגה נגד משה, מפלגה שהמשותף לה הוא תחושת הקיפוח, מפלגת המקופחים. חברים בה כל אלה שחשבו שמגיע להם תפקיד והם לא קיבלו אותו.

בני שבט ראובן, חושבים שמתוקף היותם צאצאי הבן הבכור של יעקב, מגיע להם להיות בראש 250 הנשיאים, מגיע להם להיות בצמרת, אז קדימה לדרך, להשיג את השלטון….לעשות שינוי. "רב לכם" הוא אומר למשה: בסדר אתה המלך- ומה עם הכהונה למה היא אצל אחיך? חוץ מזה כל העם קדושים, אז מי צריך מישהו בראש?

אומר המדרש שהם אמרו למשה: "לא מה' נצטווית על כך אלא אתה בודה זאת מליבך" ובקיצור, שקרן, קשקשן שכמותך….!

קורח ממשיך ולועג למשה ובנאום לאומה מנסה להראות לכולם עד כמה משה מנצל אותם

ואין שמץ אמת בדבריו.

משה, שאינו מעוניין במריבות, שיודע שהאמת אתו, ששיקולי כבוד לא משחקים אצלו מנסה לפייס את קורח, הולך אליו, מדבר אתו מנסה לשכנע אותו ומה עושה קורח?

"כל הדברים האלה פייס משה לקורח ואין אתה מוצא שהשיבו דבר. לפי שהיה פיקח ברשעו!

אמר: אם אני משיבו, יודע אני שהוא חכם גדול והוא יקפחני בדבריו ואני מתרצה לו בעל כורחי. מוטב שלא אזדקק לו…!" הפתרון של קורח, התעלמות, חוסר רצון להגיע לדיבור עם משה מכיוון שהוא יודע שהאמת עם משה! לכן הוא מעדיף להתעלם ממנו לא לדבר אתו. לא להגיע אתו לשיחה כל כך מתבקשת על הדברים, בורח מן האמת במקום להגיע לבירור האמת, פיקח ברשעו!

את הפיקחות שלו הוא רותם לרע כדי ליצור לגיטימציה לכל עלילות השווא שלו על משה.

לכל הדברים שהוא בודה על משה כאילו משה מנצל אותם, לוקח מהם ועוד אומר אח"כ שהוא נותן לעם.

איזה לימוד גדול יש לנו כאן?

גם החכם צריך לדעת, שכשיש נגיעות אישיות זה פוגע בראיית האמת. אז אתה מגיע למצב שאתה מעליל עלילות קשות על אחרים, אפילו על צדיק כמשה רק כדי להצדיק את הראייה המעוותת שלך.

ומנגד משה ….. משה לא בא ממקום של אגו נפוח למרות שהוא המנהיג, הוא פשוט רוצה לחיות חיים אמיתיים. חיים של בירור האמת והליכה לאורה, אבל קורח לא מאפשר לו.

לא רק כלפי קורח משה נוהג כך, גם דתן ואבירם, בעלי תחושת הקיפוח משבט ראובן לא באים אל משה כשהוא קורא להם ומשה לא עושה חשבון, הוא הולך אליהם!!!

איזה מנהיג היה עושה את זה?

אבל האמת היא שזהו בעצם המנהיג האמיתי! בגמרא בסנהדרין כתוב  "מכאן שאין מחזיקין במחלוקת"

כן, ממשה למדו את זה.

הוא פשוט שונא מחלוקות ורואה בזה דבר נוראי והוא מוכן לעשות הכל, אפילו כשפגעו בו.

הוא יודע איפה מצויה האמת! גם אם יש אנשים סביבו שאומרים עליו דברים ודברים פוגעים

הוא דבק באמת שלו. הוא מאמין שיום יבוא והצדק ייצא לאור אבל בינתיים… מהיכן כוחות לשאוב?

פשוט מידיעת האמת, שהצדק אתו. אמונה גדולה בקב"ה בוחן כליות ולב – שיודע את האמת!

והוא אומר לה' "לא חמור אחד מהם נשאתי ולא הרעותי את אחד מהם"

(ובלשון ימינו אפשר להוסיף – ואף לא מעטפה אחת מהם לקחתי…)

והלב נחמץ לקרוא את זה… איזה כפיות טובה! לא לקחתי מהם כלום – רק נתתי להם ועשיתי למענם בלי חשבון באהבה גדולה וזה היחס שלהם כלפי???

וב"ה הקב"ה-מטפל בקורח ועדתו כפי שראוי להם, האדמה בולעת את כולם!

כן, אין מקום בחברה לקבוצת אנשים בעלי עוצמה שמנסים ליצור המרדה בעם,

שמעלילים עלילות על אדם נקי כפיים שכל כולו רק עשיית טוב, יש מחיר לקורח על כל הרע שעשה. והמחיר כבד מאד. קורח וחבריו – הם פגעו לא רק במשה הם יצאו בהתרסה קשה נגד כל ההנהגה של ה'

הרי מי בחר במשה ובאהרן?

זה לא היה מינוי עצמי שלהם. ההיפך משה העניו בכלל לא רצה את התפקיד. הוא שאל "מי אני?"

אבל הקב"ה הבין שזה המנהיג הראוי להנהיג את העם ומשה אכן מוכיח בגדול עד כמה הייתה הבחירה נכונה. אבל קורח ועדתו, עדת המקופחים והקנאים שיצר סביבו, לא מוכנים להשלים עם זה.

"הקנאה התאווה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם".

כך נאמר במסכת אבות. שכן אדם האוחז במידות קשות אלה, אדם כזה כל הזמן עסוק במה המצב אצל האחרים ולא עוסק בעצמו ובמקרה של קורח, הם ממש יצאו מן העולם גם באופן פיזי, הקב"ה ממצה איתם את הדין עד הסוף.

גם בעם שממשיך להתלונן הקב"ה ממצה את הדין – כמה תלונות אפשר?

כמה פעמים יצטרך משה לשמוע מהעם שבגללו הם ימותו במדבר?

משה שעזב את ארמון פרעה – כדי להושיע אותם. הדעת ממש לא תופשת את העיוות הנוראי הזה שנמשך כל כך הרבה זמן. הרי אי הכניסה שלהם לארץ היא בגלל החטא של המרגלים וחטא העם בעקבותיהם.

איזה כיף שאפשר להאשים את משה……. וגם בעם יש מגיפה – ואהרן (שיוצאים נגדו) לא עושה חשבון, שוכח את כל מה שפגעו בו והוא זה שעוצר את המגיפה.

מעניין שהסיום של סיפור ההמרדה הגדולה נגד ה' ונגד משה לא נגמר בכך שהאדמה פתחה פיה והמגיפה בעם. כל נשיא של שבט מתבקש להחזיק במטה – במקל וה' אומר שמי שהמקל שלו יתחיל לפרוח – יהיה זה אות וסימן שבו בחר ה' להיות המנהיג ולא כמו שהעלילו על משה ואהרן שהם סתם נדחפו לתפקיד ושאר ההאשמות…. שמים את המטות וכשבאים למחרת למשכן-רואים ש……נכון, המטה של אהרן פרח. הוא זה שנבחר להיות בכהונה הגדולה. והבחירה היא של ה' והפריחה הייתה "ויוצא פרח ויצץ ציץ ויגמול שקדים". למה אהרן נבחר-זה ברור. אבל למה דווקא השקד נבחר מכל העצים? ראשית-לסמל שה' שוקד למצות את הדין עם כל אחד לפי מה שראוי לו. קורח-לאדמה… ואהרן-לכהונה! שנית-מה המיוחד באהרן? שהוא כמו השקד – שוקד על מידותיו. משקיע המון בעשיית הטוב מתוך עבודה ושקידה על מידותיו. והשקד – הוא הראשון שפורח (השקדייה פורחת ושמש פז זורחת….)

כשכל העצים עוד מתלבטים בחורף אם הגיע הזמן להוציא פרחים – השקד הוא היחיד שעובר לעשייה.

וכך אהרן לא מתמהמה אלא ישר מוציא פרחים ועשיות טובות גם אם התנאים שבחוץ לא נוחים.

יש עוד גשם…קר…. אבל אהרן שוקד על מידותיו גם אם זה לא קל וברור שזו הדמות הראויה להנהגה. ההכרעה של ההמרדה לא הסתיימה בכוח הזרוע אלא בדרכי נועם. מימוש צדק בדרך הכוח חלש יותר ממימוש הצדק בדרכי נועם, איזה סוף מדהים להתרחשות כל כך טעונה כל כך כואבת וכל כך מצויה.

הפריחה המחודשת היא סיום ההמרדה של מפלגת המקופחים והקנאים. פריחה, נועם, זה מה שהיהדות חרתה על דגלה. יש לפעמים צורך באותות קשים, אבל לא בכך יסתיימו הדברים אלא בפריחה של מי ששוקד על מידותיו הטובות.

ובדרך הטבעית ביותר הפרשה ממשיכה ומסיימת בתיאור תפקיד הכהנים במשכן.

והפעם, אין מי שמערער על סמכותם.

האמת והצדק יצאו לאור.!!

 

שתהיה לנו שבת של פריחה ושקידה

של שלום ואהבה

של לימוד מהעבר

ומסקנות לעתיד!

לעולם שטוב יותר לחיות בו.

זה בידינו – אם רק נראה נכון!

 

מיכל

 

 

 

התגובות סגורות