פרשת שלח לך – מיכל קוברסקי לנגר לע"נ דרור אליהו בן יוסף לייב

בס"ד

 "שלח לך מרגלים ויתורו את הארץ" כך מצווה הקב"ה את משה .

לשלוח מרגלים לבדוק את השטח לקראת הכניסה לארץ והדברים מתגלגלים לכיוון מאד כואב!

המרגלים בשובם מתארים את אשר חוו במסע הריגול שלהם.

הם מתחילים בשבח הארץ –ארץ זבת חלב ודבש ומכאן מתארים את עוצמת העם-וזה כבר מתחיל להפחיד…..

מכאן מתחילה התפצלות בדעות בין 10 מהמרגלים שממשיכים בקו המפחיד..

לבין יהושוע בן נון וכלב בן יפונה-שיש להם אמונה גדולה בה'. הרוב משתלטים  על דעת העם

"ויוציאו את דיבת הארץ אשר תרו אותה אל בני ישראל לאמור:

הארץ אשר עברנו בה לתור אותה ארץ אוכלת יושביה היא וכל העם אשר ראינו בתוכה אנשי מידות"

אומר המדרש שהקב"ה גרם לכך שהם יהיו עסוקים בקבורת מתיהם כדי שלא ישימו לב למרגלים ויפגעו בהם. ו 10 מהמרגלים בקטנות הבנתם כבר עושים פרשנויות שלהם :למה נבוא לארץ כזאת…?

מה קורה כאן? שכחתם כל כך מהר את כל הניסים שה' עשה לכם???

איזה קטנות מוחין! איפה האמונה שלהם? הם הרי הנשיאים-מה קרה פה??

הם מצליחים לטעת פחד עצום אצל בני ישראל שהמצב שלהם ממילא כבר מאד שברירי. .

כמה קל להיסחף לדברים של תלונות….

העם מתלוננים-חוששים לבוא לארץ ואפילו מתמרדים וכשיהושוע וכלב , מנסים לעצור את השתלטות הדיכאון בעם-התגובה היא "ויאמרו כל העם לרגום אותם באבנים"!!!

איך זה קרה?? אומרים המפרשים-היה לנשיאים פחד שעם הכניסה לארץ הם יאבדו את תפקידם הרם והנישא כנשיאים וזה הוביל אותם לתפישה מעוותת של כל המציאות.

רק כדי למנוע את הכניסה לארץ ובכך למנוע את איבוד משרתם.

ההידבקות לכסא – בנושא זה כנראה שאין חדש תחת השמש…. אבל לא כולם כאלה כמו שראינו-

יש שניים שלא מפחדים והולכים עם האמת שלהם עד הסוף!!

מאמינים בצדקת דרכם ורואים את האמת מול עיניהם כל הזמן. שום דבר לא גורם להם לעוות את מחשבתם. כמה כוחות יש בהם? כמה אמת פנימית שמאפשרת להם לשרוד בין גלי הצונמי של שאר המרגלים והעם? והקב"ה משלם שכרם הטוב גם בחלוקת הנחלות – כלב זוכה בעיר האבות – בחברון. וגם מעבר לכך יהושוע – זוכה להיות ממשיך דרכו של משה. כמה מגיע לו פיצוי על כל הסבל שעבר רק בגלל שהיה נאמן לאמת – גם כשזה לא היה פופולארי והבחירה הזו של יהושוע לתפקיד הזה– אין יותר ממנה כדי להוכיח לכולם עם מי הצדק?!

האם המלעיזים ואלה שמעוותים את המציאות לטובת האינטרסים שלהם – או אלה שהאמת נר לרגליהם ומוכנים גם לסבול בשביל מימוש האמת שלהם. גם אם הם במיעוט, גם אם הם אומרים דברים פחות פופולאריים, אלוקים-בוחן הכליות והלב-יודע מה האמת!

וכעונש על חטאם של בני ישראל בעקבות המרגלים נגזר עליהם ללכת 40 שנה במדבר.

דרך שיכלה להימשך כמה ימים הפכה למסע ארוך של 40 שנה.

מעניין הרצף בין סיום פרשת בהעלותך שהוא…. "שמועות…"-לשון הרע שאמרה מרים ונענשה

לבין המרגלים. אומרים המפרשים-אחרי שכל העם ראה מה ענשו של מי שמדבר לשון הרע ואפילו בנסיבות מקלות כמו של מרים – היו צריכים ללמוד מזה ולהפנים, אבל הם מוציאים דיבה ואומרים לשון הרע על ארץ ישראל, לא למדו לקח, הם גם לא למדו לקח מענוותנותו של משה שראינו בפרשה הקודמת ומה שמעניין אותם לפי חלק מהמפרשים, זה התפקיד שלהם, הכבוד שלהם ועל כך יש מחיר כבד. המדרש אומר שהלילה בו חזרו המרגלים וכל העם ישב ובכה היה תשעה באב

ואמר הקב"ה אתם בכיתם בכיית חינם ואני קובע לכם בכייה לדורות ושני בתי המקדש נחרבו בתשעה באב. מדהים!

איזה השלכות יש לכל מעשה ומעשה שאנחנו עושים? גם למעשים טובים!

הסוף של הפרשה עוסק במצוות ציצית. לימוד גדול יש לנו מהמצווה הזו.

דבר ראשון הצבעים. יש שבעה גדילים לבנים ופתיל אחד תכלת את התכלת פגשנו כבר הרבה פעמים. במעיל של הכהן הגדול, בדגל של שבט יהודה, הרקיע דומה לתכלת והים.

השילוב בין כחול ולבן של יששכר וזבולון יוצר את התכלת של יהודה המנהיג.

שילוב של תורה ועבודה, של גוף ונפש, של רוחניות וגשמיות זיהו התכלת.

וצבע זה צריך להיות שזור בציצית וללמד את מי שלובש אותה איך להנהיג את עצמו.

רוחניות וגשמיות שילוב בין רוח ומעשה. יש מילה מעניינת שחוזרת גם במרגלים וגם בציצית.

המרגלים נשלחו "לתור את הארץ" ועל הציצית נאמר שמטרתה-"ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם." המרגלים יצרו נתק בין הכחול והלבן. הם לא הבינו שגם מול העוצמה של העמים בארץ שגרו כבר שם לפני הכיבוש של יהושוע.

הם – עם ישראל ינצחו כי  "יש לנו אמונה והיא תנצח".

הרוחניות תיתן מענה לחולשה הפיסית של עם ישראל שיצא ממצרים. אבל לא הייתה בהם אמונה והם לא הצליחו לעשות את החיבור בין כחול ולבן וליצור את התכלת. הם לא ידעו להתעלות מעבר למימוש העצמי שלהם כמנהיגים. (האם לזה יקרא מנהיג..?)

והתיקון הוא בציצית שיש בה פתיל תכלת שנזכור תמיד לשלב בין הרוח לחומר.

אפשר להכניס רוחניות גם לארציות. לא צריך להסתכל כמו המרגלים רק בעיניים – רק בראיה חושנית חיצונית, אלא להוסיף את הראיה של הלב – את הראיה הפנימית מתוך ענווה גדולה ומתוך שאיפה לאמת ומימושה.

ומעניין מאמר המדרש שהמעיל של הכהן שהוא בצבע תכלת בא לכפר על לשון הרע

שגם הפרשה הקודמת וגם זו עוסקות בה. ראיה בצבע תכלת – האינסופיות של השמים והים

מאפשרת לנו להתעלות ולא לראות את הרע ולהבליט אותו אלא לראות את הכל, גם את הטוב והוא מצוי בשפע, השמים הם הגבול.

והדבר משתלב בצורה קסומה עם הדגל שלנו-כחול ולבן.

אולי אפשר לומר שכמו שיש ציצית ליחיד כדי לשמור עליו ולהזכיר לו כל פעם איך לחיות,

הדגל הוא מעין ציצית של העם – על מה צריך לשים דגש ואיך להתנהל כאומה?

ולזכות לארץ זבת חלב ודבש!!

 

שתהיה שבת קסומה

מליאה באור – שפע – ברכה – ושמחה!!

שופעת בראיות טובות

בעין ובלב!

 

מיכל

 

 

 

 

התגובות סגורות