פרשת שמות – נשמת היחיד / הרב שלמה כהן דוראס

מיחידים הופכת משפחת יעקב לעם. מהיותם "בני יעקב" גדלה המשפחה להיות ל"בית יעקב". בשלב זה של ההיסטוריה זהו כבר "עם עצום ורב", כהגדרת פרעה, שמפניו יש לו מה לחשוש וממנו נירתע. על מנת להתגבר נלחם פרעה, בסופו של דבר, באחד בעיקר: במושיעם של ישראל. רבותינו לימדו שגזרת "כל הבן הילוד…" הייתה מכוונת כלפיו: "הבה נתחכמה לו – להם היה צריך לומר!… אלא, למושיען של ישראל" (סוטה יא, א). אי אפשר להתחכם לעם שלם, אפילו הוא עם של עבדים, אלא אם כן מונעים ממנו את הישועה. והישועה הזו תלויה באדם יחיד, במושיע!

היחיד, כל יחיד, יש לו עניין מיוחד שעבורו הוא נברא ובא לעולם. אחר לא יוכל למלא את חסרונו. כל בוקר אומר היהודי: "אלוהי, נשמה שנתת בי טהורה! אתה בראתה אתה יצרתה…". כל נשמה ונשמה היא בריאה מיוחדת ויצירה מיוחדת של הקב"ה!! אי-אפשר לעולם בלעדיה, ולא ניתן לוותר עליה. על כן המצווה הראשונה שירדה לעולם היא מצווות "פריה ורביה", ועל המזניחה אמרו חכמים דברים שקשה לשומעם (יבמות סג, ב). 

מספרים חכמים (שיר השירים רבה א, טו):"רבי היה יושב ודורש ונתנמנם הציבור. בקש לעוררן" על ידי אמירת דבר מתמיה. "אמר: ילדה אשה אחת במצרים ששים רבוא בכרס אחת. והיה שם תלמיד אחד… אמר לו: למי היה כך?!". אמירתו של רבי על שש מאות אלף ילדים שילדה אישה אחת, עוררה את התלמיד שבין כך חזר להקשיב לחשוב ולתמוה. "אמר לו: זו יוכבד שילדה את משה ששקול כנגד ששים רבוא של ישראל". משה הוא אמנם אחד, אבל שקול הוא כנגד כל ישראל! אין אתנו יודע עד מה, ואין אנו יודעים לחשב חשבונו של עולם וחשבונן של נשמות, אולם זאת לימד רבי (מעבר לכך שגרם להתעוררות הציבור…): נשמה אחת שבאה לעולם יכולה לשאת עמה ברכה רבה! כל הון חומרי בעולם וכל השקעה שהיא (נפשית, ממונית וכד') לא יהיו גדולים מדי לערכה של נשמה שתבוא בזכותנו לעולם. ואשרי להורים הזוכים להתאמץ על זה, ואשרי המסייעים והעוזרים למתאמצים. ויהי רצון שד' יגמור בעדנו לטובה ויצליח את השתדלותנו, אמן!

השארת תגובה

חייבים להתחבר כדי להגיב.