צו אדר ב' תשע"ו עוּרוּ אַחִים בְּלֵב שָׂמֵחַ / אבי רט

בס"ד

אחד מהשירים המפורסמים ביותר הוא: "הָבָה נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה, הָבָה נְרַנְּנָה, עוּרוּ אַחִים בְּלֵב שָׂמֵחַ."

השיר הזה, שכבר קרוב למאה שנים שרים אותו בכל העולם, יהודים ושאינם יהודים, חובר על ידי המלחין אברהם צבי אידלסון, יליד לטביה, שעלה ארצה ב 1906, מי שנחשב לאבי המוזיקולוגיה היהודית,

הסיפור מאחורי השיר הזה הוא, שכאשר נכנסו הגנרל אדמונד אלנבי וחייליו לירושלים, בנר ראשון של חנוכה, שנת תרע"ח- 1917, הדבר עורר שמחה גדולה בקרב היישוב היהודי, והיו אף כאלה שראו בכך סימן לימות המשיח.

לכבוד המאורע הגדול הזה החליט אידלסון לחבר שיר. הוא נזכר במנגינה ששמע אצל חסידי סדיגורא שנתיים קודם לכן, מנגינה אותה רשם במחברותיו, הוא שינה אותה קצת, כתב את המילים, בהתבסס על מילות הפסוק בתהילים פרק קי"ח- 'נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה',  וכך נוצר השיר המפורסם הזה, ששרו אותו לראשונה בנשף בירושלים בתחילת 1918. ומאז הכל היסטוריה..

הערה קטנה- מילות השיר הן- ' עוּרוּ אַחִים בְּלֵב שָׂמֵחַ '. במשך השנים היו כאלו [ כנראה עולים חדשים שלא קלטו לגמרי את המילים ] ששיבשו את השיר ושרו- 'מוכרחים להיות שמח'.

98 שנים עברו מאז קרא אידלסון לכולנו- 'עוּרוּ אַחִים בְּלֵב שָׂמֵחַ'. במהלך כל השנים הללו ידע העם היהודי כל כך הרב תקופות טובות וקשות, ימי גאות ושפל, ובאלה גם באלה תמיד ניסה להיאחז בטוב ובתקווה, לעודד את עצמו ואת סובביו- ולעורר את כולם- 'עוּרוּ אַחִים בְּלֵב שָׂמֵחַ'.

גם בעולם החסידות תפסה השמחה מקום של כבוד. תחת הציווי של – מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד, יצרה החסידות אורח חיים כולל ושלם שמבוסס על נקודת השמחה, כתנאי וכיסוד לאורח חיים יהודי בסיסי.

העולם המודרני מחפש את השמחה, אלא שהוא עושה זאת במקום הלא נכון. הוא מחפש אותה תחת הפנס ולא במקום בו היא נמצאת. העולם המודרני מתוך אמונתו ש'מוכרחים להיות שמח', יצר מציאות שהשמחה היא תוצאה- תוצאה של ריגושים, אלכוהול,  אפקטים,  סאונד ועשן, זיקוקים ותאורות מתחלפות. הבעיה היא שסך הריגוש כל פעם עולה, והשמחה המקווה מתרחקת והולכת ומחפשת סף ריגוש גבוה וחזק יותר וחוזר חלילה.

לו חכמו ישכילו זאת , ואת סוד השמחה היהודית השורשית – יבינו ששמחה היא סיבה ולא תוצאה. שמחה הנובעת מ'איזהו עשיר השמח בחלקו'. שמחה הנובעת מהכרת הטוב על שלא חיסר בעולמו כלום וברא בו דברים רבים וטובים ומרהיבים ליהנות בהם בני אדם. שמחה  על כל רגע ורגע של חיים מתוך ידיעה שכל העולם הזה יסודו הוא 'כי רגע באפו חיים ברצונו', וכל נשימה ונשימה תהלל י-ה. כשזו תובנת היסוד – המצב הבסיסי הוא של שמחה, ללא קשר ליתרה בחשבון הבנק, למודל הרכב, ולעוצמת האפקטים והריגושים מסביב.

במוצאי פורים – עורו אחים להיות שמח- כי מדויקות הן מילותיו של עלי מוהר- 'אבל יש על מה לשמוח יש עוד אומץ, יש עוד כח' .

מתוך שבתון 175 לפרשת צו

התגובות סגורות