במסורת ישראל מדורי דורות, עוד מימי האבות הקדושים, עוברת לה סגולה אחת גדולה. ניתן לומר, סגולת הסגולות: התפילה. התפילה היא הסגולה הטובה והיעילה ביותר בהיותה דיבור ישיר עם ד' כל יכול שהמציאות כולה בידו: "ומלכותו בכל משלה".
יצחק ורבקה ממתינים עשרים שנה! – מנישואיהם, בהיות יצחק בן ארבעים שנה, ועד לידת הבנים, בהיות יצחק בן ששים שנה. ואולם שנים אלו לא עברו בהמתנה פסיבית לבנים. הן עברו בתפילה אקטיבית לבנים ממשיכים למורשת אברהם. יצחק עצמו, שנולד אף הוא אחר המתנה ארוכה של הוריו אברהם ושרה, יודע את סוד התפילה, ובעיקר, מאמין בה: "ויעתר יצחק לד' לנוכח אשתו כי עקרה היא". הוא מתפלל מתוך עומק מאד גדול: "ויעתר- מה עתר זה מהפך את התבואה ממקום למקום, כך תפילתם של צדיקים מהפכת מידותיו של הקב"ה". רק תפילה מעומקא דליבא, כחנה בשעתו, יש בה כדי להפוך הנהגות של מעלה. ומה גדולתה של תפילת חנה? "ונתת לאמתך זרע אנשים – זרע שמושח שני אנשים… – שאול ודוד" (ברכות לא, ב). לאמור, לא רק בן לעצמה בקשה, אלא בן שיוסיף בעולמו של הקב"ה, לכלל ישראל. לפי דרגתה ומעלתה, חנה גם מסרה אותו בהיותו רך בימים לעבודת ד' במשכן. אולם למדרגתנו למדנו, כי החשיבה הכללית ותפילה בכוונה זו – להוסיף בנים ובנות לעבודת ד' בעולם, ולטובת ישראל והאנושות – היא היא מסגולתה וגדלותה של תפילה עליונה. זו גם תפילה שמתקבלת יותר אצל ריבונו של עולם.
זוהי תפילתם של צדיקים שהקב"ה מתאווה לה! וזוהי גם התפילה שהקב"ה נענה לה! הקב"ה ממתין לצדיקים עד להעלאת תפילתם לדרגה זו כדי להיענות לה: "מלמד ששניהם – גם רבקה וגם יצחק – עקורים היו, ומפני מה היו אבותינו עקורים? מפני שהקב"ה מתאווה לתפילתן של צדיקים" (יבמות סד, א).
יהי רצון שתעלינה תפילותינו לרצון, ונשמע ונתבשר בבשורות טובות ובשמחות, אמן!