הדר שמחה, בת טלי ודוד חטואל, נולדה בישראל בכ"ב בניסן תשנ"ה (22.04.1995). ילדה שנייה להוריה, אחות להילה אסתר, רוני שרה ומירב רחל. נולדה באשקלון וגדלה בישוב קטיף בגוש קטיף, למדה בבית הספר היסודי לבנות "עצמונה".

הדר הייתה ילדה חכמה וגיבורה אמיתית, שהייתה מסוגלת להתאפק, תכונה עליה אמרו חז"ל – "איזהו גיבור? הכובש את יצרו". חרוצה הייתה ואהבה לעזור, חברותיה שאבו ממנה עידוד וכוח, והיא שימשה להן דוגמה ומופת.

הקפידה מאוד על סדר בספריה, ובמיוחד במחברותיה שכל אחת מהן הייתה דוגמה ומופת. תמיד התפללה ברגש ובכוונה, ואהבה לומר תהילים… הדר, כל כולך שאפת לפאר ולרומם אם שם ה'..

ביום ראשון לפני הצהריים, י"א באייר תשס"ד (02.05.2004), נסעו טלי חטואל וארבע בנותיה במכונית המשפחה, בדרכן מגוש קטיף למרכז הארץ להפגנה נגד תוכנית ההתנתקות מעזה, עליה נערכה הצבעה באותו יום. ביציאה מהגוש פתחו שני מחבלים פלסטינאים בירי לעבר הרכב. לאחר שהרכב התהפך התקרבו המחבלים, וירו למוות בטלי ובארבע בנותיה.

הדר הייתה בת תשע שנים במותה. הובאה למנוחות בבית העלמין באשקלון, לצד אימה ושלוש אחיותיה.

בחוברת זכרון, שהוצאה ע"י מועצת גוש קטיף ובית הספר בו למדו שלוש מהבנות, נכתב על הדר:

"הדר – כולה הוד והדר, אצילות מיוחדת, חן ונעם הליכות…

הדר שלנו אהבה מאוד ללמוד ובמיוחד תורה, נביא ומקצועות תורניים. כל משימה לימודית ביצעה בשמחה ובצורה מושלמת. הקפידה מאוד על סדר בספריה, ובמיוחד במחברותיה שכל אחת מהן הייתה דוגמה ומופת. תמיד התפללה ברגש ובכוונה, ואהבה לומר תהילים… הדר, כל כולך שאפת לפאר ולרומם אם שם ה'..".