הילה אסתר, בת טלי ודוד חטואל, נולדה בישראל בה' בטבת תשנ"ד (19.12.1993). בת ראשונה להוריה, אחריה נולדו הדר שמחה, רוני שרה ומירב רחל. נולדה באשקלון וגדלה בישוב קטיף בגוש קטיף, למדה בבית הספר היסודי לבנות "עצמונה".

הילה הייתה בעלת סקרנות טבעית, שדחפה אותה להתעניין, לשאול, לברר, לדעת, להבין וללמוד. נערה יפהפיה, כמעט בת-מצווה ובוגרת מכפי גילה, מאוד יצירתית, היו בה שמחת חיים וחיוך תמידי. ידעה להכיר תודה גם על דברים פעוטים, ודנה את הכוללכף זכות. ברגישותה כי רבה היא השכילה להשכין שלום בין חברותיה, שאהבו אותה מאד.

הקפידה מאוד על סדר בספריה, ובמיוחד במחברותיה שכל אחת מהן הייתה דוגמה ומופת. תמיד התפללה ברגש ובכוונה, ואהבה לומר תהילים… הדר, כל כולך שאפת לפאר ולרומם אם שם ה'..

ביום ראשון לפני הצהריים, י"א באייר תשס"ד (02.05.2004), נסעו טלי חטואל וארבע בנותיה במכונית המשפחה, בדרכן מגוש קטיף למרכז הארץ להפגנה נגד תוכנית ההתנתקות מעזה, עליה נערכה הצבעה באותו יום. ביציאה מהגוש פתחו שני מחבלים פלסטינאים בירי לעבר הרכב. לאחר שהרכב התהפך התקרבו המחבלים, וירו למוות בטלי ובארבע בנותיה.

הילה הייתה בת עשר וחצי שנים במותה. הובאה למנוחות בבית העלמין באשקלון, לצד אימה ושלוש אחיותיה.

בחוברת זכרון, שהוצאה ע"י מועצת גוש קטיף ובית הספר בו למדו שלוש מהבנות, נכתב על הילה:

"הילה – עטופת אור והילה, צנועה וביישנית, נחבאת אל הכלים…

הכיתה חסרה בלעדייך. מקומך הריק זועק. אך דעי, הילה, שמקומת בליבנו חרות. אנו מנסות, מאז עזבת אותנו, להמשיך את תכונותייך ומעלותייך בחיים, להרגיש שאת עוד איתנו. הרגישות המיוחדת שלך, הארת הפנים, החיוך, הנימוס, הכרת התודה, להתאמץ, ולא להישבר גם כשקשה…".