במקומות רבים התורה עוסקת במהויות של דברים גדולים, והיא בוחנת אותם לא רק חיצונית כי אם גם בפנימיותם. במרכזה של התורה נמצא עם ישראל, עמו של ד', שגם אותו התורה מגדירה לפי מהותו ולא רק לפי מצבי הביניים או הנפילות שלו. וכך מוגדר עם ישראל בפרשתנו: "כִּ֚י מִי־ג֣וֹי גָּד֔וֹל אֲשֶׁר־ל֥וֹ אֱלֹהִ֖ים קְרֹבִ֣ים אֵלָ֑יו כַּד' אֱלֹקינוּ בְּכָל־קָרְאֵ֖נוּ אֵלָֽיו: וּמִי֙ גּ֣וֹי גָּד֔וֹל אֲשֶׁר־ל֛וֹ חֻקִּ֥ים וּמִשְׁפָּטִ֖ים צַדִּיקִ֑ם כְּכֹל֙ הַתּוֹרָ֣ה הַזֹּ֔את אֲשֶׁ֧ר אָנֹכִ֛י נֹתֵ֥ן לִפְנֵיכֶ֖ם הַיּֽוֹם" (דברים ד, ז-ח). ודוק, בשל היות העם הזה "גוי גדול" שד' קרוב אליו, לכן הוא זוכה לחוקים ולמשפטים הצדיקים של התורה. עליונותו של העם קודמת, והיא הסיבה לתורה.
בין השבחים הפזורים בתורה, בנביאים ובכתובים, על מהותו ועניינו של עם זה מדגישה פרשתנו את חכמתו לעיני העמים: "וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם כִּ֣י הִ֤וא חָכְמַתְכֶם֙ וּבִ֣ינַתְכֶ֔ם לְעֵינֵ֖י הָעַמִּ֑ים אֲשֶׁ֣ר יִשְׁמְע֗וּן אֵ֚ת כָּל־הַחֻקִּ֣ים הָאֵ֔לֶּה וְאָמְר֗וּ רַ֚ק עַם־חָכָ֣ם וְנָב֔וֹן הַגּ֥וֹי הַגָּד֖וֹל הַזֶּֽה" (דברים שם ו). על פסוק זה אמרו חכמים כי מצווה מיוחדת היא ללמוד את חכמת האסטרולוגיה ולחשב את עונות השנה והמזלות על פיה. וזו לשונם (ברכות עה, א): "ןשמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים – איזו חכמה ובינה שהיא לעיני העמים? הוי אומר זה חישוב תקופות ומזלות". ואתה תמה, מדוע בחכמה זו דווקא מתגלה חכמתם של ישראל לעיני העמים, ובכלל, האין אומות העולם מלאי חכמה, והרי אמרו חכמים: "חכמה בגויים – תאמין" (איכה רבה ב)?
וכך מבאר דרשה זו בעל ה"תורה תמימה" (דברים שם הערה ז): "ואפשר לומר טעם מתקבל על מצות חשבון בתקופות ומזלות, שהוא כדי להוציא מלבן של העובדים לחמה ולבנה וכוכבים ועושים אותם לאלהות. וזה החושב תקופות ומזלות מוכיח, כי אין להנעבדים האלה כח ורצון עצמי, אחרי שאפשר לאדם לחשב מקודם איך יהיה מהלכם וגלגלם ומאורעותיהם לזמן הבא, ואם היה בהם רצון עצמי אולי ישנו דרכם. וא"כ זה החושב חשבונות כאלה הוא מוציא את הטועים מטעותם ומנחיל כבוד לישראל". לאמור, החכמה המיוחדת לישראל היא אמונתו! חכמת ישראל היא חכמת האמונה באל אחד, אותה הנחיל לאומות ושחרר אותם מעבודת האלילים הגסה. אותה אמונה ממנה התפצלו ויסדו כתות ודתות אחרות, שנבנו מ"האורות הגנובים" של האמונה הישראלית. חכמת ישראל היא באמונה באל בעל רצון עצמי בלתי ניתן להשערה והכוונה מבחוץ. בעל כח עצמי שאין לצפות את דרכו בשכל אנוש, כדברי הנביא: "כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי נאם ד'" (ישעיהו נה, ח). אלוה שאינו כפוף ואינו כנוע לרצונות בני אדם, אלא ברצונו בלבד "רצון יראיו יעשה ואת שועתם ישמע ויושיעם" (תהילים קמה, יט).
ויהי רצון מלפני ד', שנזכה להיות חזקים ונאמנים באמונתו, ותפילתנו תשמע, ויקבל ברחמים וברצון את תפילותינו לטובה, אמן!