פרשת ויקרא – קירבה לד' / הרב שלמה כהן דוראס

מאהבת ד' לישראל הוא ציווה אותם להקריב לפניו קורבנות שונים בהזדמנויות שונות במהלך החיים. חלק מהקורבנות באים לכפר, אחרים הנם חלק מתהליך טהרה וקורבנות מסוימים עניינם להיות לרצון לפני ד': "לריח ניחוח – רש"י (שמות כט, יח): שאמרתי ונעשה רצוני!". המשותף לכל סוגי הקורבנות הרבים למיניהם – מהחי ומהצומח – היא שמטרתם לקרב את האדם לד' אלוהיו. "קורבן לד' – ולמה נקרא קורבן? לפי שמקריב נפשו לפני בוראו" (תורה שלמה, ויקרא אות נה, מילקוט תימני). אדם מישראל, או אף מאומות העולם, שמביא את קרבנו מתוך כוונה טהורה לעשות רצון אביו שבשמים זוכה להשכנת שם ד' עליו. קורבנות הציבור מביאים להשראת השכינה בכלל ישראל, וקורבן היחיד להשראת השכינה על היחיד המביאו "לרצונו לפני ד'".

באין בית מקדש, לדאבוננו, התפילה ממלאת מקום זה. התפילה מטרתה להשרות את שכינת ד' בישראל וביחיד. תפילות שונות, לזמנים השונים, תיקנו וניסחו רבותינו מימי קדם. ואולם גם התפילות היומיות, החוזרות על נוסח דומה, או אף זהה, איכותן שונה. ממש כמו הקורבנות! תפילת האדם האחד אינה דומה לשל חברו. ואף גם זאת, המתפלל עצמו מצוי בכל נקודת זמן ביום, ובוודאי במהלך חייו, במקום אחר מבחינת המעמד הנפשי – רגשית, שכלית וכו'. גם מאורעות חייו ותמורותיהם הפיזיות לוקחות אותו למחוזות שונים. וכך אמורה להיות גם תפילתו. אינה דומה תפילה לזולתה, ולא ראי שבחים, בקשות, תחינות והודאות אלו – כשבחים, בקשות, תחינות והודאות אחרים. אילו יקדיש האדם את תשומת הלב דיו לפני כל תפילה, אזי החזרה על נוסחים דומים וזהים לא יהוו מכשול לשלמותו ולכוונתו בתפילתו. האדם ותפילתו יהיו שלמים ותמימים, כפי שדורשת התורה בעניין הקורבנות: "תמים – כשם שהקורבן שאם אינו תמים אינו לרצון, כך האיש אם אינו כעניין הזה אינו לרצון" (לקח טוב).

ויהי רצון שנזכה להיות תמימים לפני ד' אלוקינו, ותהיינה תמימות ושלמות תפילותינו, כדי שתתקבלנה לרצון לפני אדון כל, אמן!  

 

השארת תגובה

חייבים להתחבר כדי להגיב.