פרשת משפטים – ועוז מלך משפט אהב /הרב שלמה כהן דוראס

"ועוז מלך משפט אהב" (תהילים צט, ד). הקב"ה אוהב צדקה ומשפט, לכך הוא נתן אותם לישראל מיד אחר עשרת הדברות. "חוקיו ומשפטיו לישראל". כלל רצון ד' נאמר למשה ולישראל ב"עשרת הדברות" הכתובים על לוחות אבן, וכלל זה מתפרט ב"אלה המשפטים" שניתנו למשה באותו מעמד, מעמד הר סיני. "'ויהי ביום השלישי בהיות הבקר' – בבקר ניתנה התורה ובערב נתנו המשפטים" (שמות רבה ל, יא). בסוף המעמד הנשגב, אחרי שהתורה על כלליה ודקדוקיה נאמרה להם, אמרו ישראל: "נעשה ונשמע" – על כולה, על הכלל וגם על הפרטים. והקב"ה אכן מזרז את ישראל ומזהירם על הדבר הגדול, ועל הפרטים הנראים קטנים וזניחים, ומזהיר את משה ללמדם היטב: "אשר תשים לפניהם – אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: לא תעלה על דעתך לומר אשנה להם הפרק וההלכה ב' או ג' פעמים עד שתהא סדורה בפיהם כמשנתה, ואיני מטריח עצמי להבינם טעמי הדבר ופירושו, לכך נאמר: 'אשר תשים לפניהם' – כשלחן הערוך ומוכן לאכול לפני האדם" (רש"י שמות כא, א).

לא רק מתוכנם של משפטי התורה יש לנו ללמוד אלא גם מסידורם, ואף מסגנון כתיבתם בתורה. מסידורם כיצד? לא דבר ריק הוא, שהמשפט הראשון נוגע לשחרור העבדים: "כי תקנה עבד עברי שש שנים יעבוד ובשביעית יצא לחופשי חנם". עוד בטרם לימדה אותנו התורה מה הם דיני העבד העברי, מה מותר להטיל עליו, כיצד לנהוג בו בשנות העבדות וכו' – היא תובעת לשחררו ובזמן!!

מסגנונם כיצד? הפסוק העוסק בהלכות נשך וריבית, אומר כך: "אם כסף תלווה את עני את העני עמך לא תהיה לו כנושה לא תשימון עליו נשך" (שמות כב, כד). מפרש האורח חיים הקד' בפיסוק שונה, הרומז ליחס הנכון של העשיר ובעל היכולת כלפי העני והדך: "אם כסף, תלווה את עמי!", ומדוע אתה חייב בזה? כי "את העני עמך!" – הכסף של העני מצוי אצלך. לאמור, הקב"ה נתן לך כסף יותר מצרכך כפיקדון זמני, כדי שתעביר אותו לבעליו, העני.

יהי רצון שנזכה לראות כך את מעמדנו וכספנו וכל אשר לנו, והקב"ה ישפיע לנו טובות וברכות שנזכה לזכות בהן זה את זה, אמן!

 

 

השארת תגובה

חייבים להתחבר כדי להגיב.